איברים דקורטיביים ותיאור כללי בשנת 2006 הבאתי מכלוא מיוחד זה ממשתלה בפניקס אריזונה. האקלים בפניקס מדברי וחם, ומרווה x ׳טרידנט׳ מצליחה שם בגינון, ונחשב לאחד מזני המרווה המומלצים לגינון באזורים החמים. המכלוא הוא שילוב תכונות של שלושת המינים: ריח ארומאטי וחריף תרומת מרוות מואב, גבעולי פריחה קישוטיים, תרומת מרוות קליבלנד, וצימוח צפוף, עמידות גבוהה ליובש וטמפרטורות נמוכות, תרומת מרוות דורי.

זהו שיח עשבוני ירוק–עד, המגיע ל־ 1 מטר גובה ורוחב, מעוצה בבסיסו ועשבוני בחלק העליון של השיח. מסתעף מחלקי הצמח התחתונים, בעל צימוח צפוף ומעט שרוע. הוא בעל עלים קטנים וריחניים בצבע ירוק –אפור ופרחים שפתניים, אופייניים לצמחי מרווה, בצבע כחול־סגול. הפרחים יושבים, הם ערוכים בדורים של תפרחות צפופות לאורכו של הגבעול. גל הפריחה מתחיל באביב ונמשך לתוך הקיץ, וגל פריחה בולט נוסף בסתיו עד תחילת החורף. הפרחים מושכים דבורים, נחשב לאחד המינים מאריכי הפריחה.

מתאים לשתילה בשמש מלאה או בחצי צל בכל אזורי הארץ. הצמחים עמידים לטמפרטורות יום גבוהות ולטמפרטורות לילה נמוכות, גם אם הטמפרטורה בחורף תרד מתחת לאפס. מתאים לכל סוגי הקרקע ובלבד שתהיה מנוקזת היטב. הצמח חסכן במים ונחשב לאחד ממיני המרווה העמידים ביותר ליובש, רגיש לעודפי מים. לאחר התבססותו, יגדל עם תוספת מעטה של השקיה. אפשר לגזום את הצמח כדי לחדש אותו, המועד המומלץ הוא בתחילת האביב, בחודש פברואר, ואז מומלץ לגזום ולהוריד לא יותר משליש מהצמח. נחשב לאחד ממיני המרווה המתאימים ביותר לתנאי הארץ, מאריך ימים, עמיד למזיקים ומחלות.

שימוש גנני מתאים לשתילה במסלעה, בערוגה פורחת בשילוב עם צמחים עשבוניים רב שנתיים חסכני מים אחרים, כצמח גובל לאורך שביל כניסה לבית, במופעו הטבעי או כשיח גזום, בערוגת התבלינים בזכות העלים הריחניים, באדנית וכצמח מיכל על גג או בכניסה לבית.

ריבוי הריבוי הוא ע"י השרשת ייחורים עשבוניים, במרבית ימות השנה, בשולחן השרשה, עם הורמון השרשה. ייחור מושרש מתקבל בתוך כשלושה שבועות. כדאי לשתול בגן בתחילת האביב או בסתיו. הריבוי הווגטטיבי שומר על זהות המכלוא.

מינים וזנים נוספים הסוג מרווה הוא הגדול במשפחת השפתניים והוא כולל כ־900 מינים של צמחים חד־שנתיים, רב־שנתיים ושיחים שמוצאם בכל העולם. בנוסף, הוא כולל מכלואים בין־מיניים טבעיים, או מעשה אדם, וזנים רבים.

לכל צמחי המרווה יש גבעול מרובע ופרח בעל זוג שפתיים האופייני למשפחה. לחלקם הגדול יש ריח ארומאטי בעלווה והם משמשים לחליטת תה, והפרחים של כולם עשירים בצוף ולכן הם מושכים ציפורים - צופיות, דבורים ופרפרים. רוב צמחי הבושם המשתייכים למשפחת השפתניים, (שעמה נמנים, מלבד המרווה, גם אזוביון, זוטה, לענה, רוזמרין, ואחרים) צנועים בדרישות הגידול שלהם. צמחים אלה מכילים בחלקיהם הירוקים שמן אתרי, המתנדף באוויר כאשר ממוללים מעט את העלים ואף בעת מגע בלתי מכוון בהם. לצמחי הבושם השפעה מרעננת על האדם. ערך מיוחד נודע להם בגנים המיועדים לעיוורים, היכולים לזהותם על פי ריחם.

אקלמה וכתבה: סימה קגן