משפחה: קטניתיים Fabaceae
מוצא: בארצות הים התיכון, המזרח התיכון, מערב אסיה.

מוצא החרוב הוא ים תיכוני אך יש הסוברים שמוצאו הוא הרי תימן. החרוב אינו נזכר בתנ"ך אך הוא נזכר במשנה ובתלמוד. כמו־כן ממצאים ארכאולוגיים מצביעים גם כן על נוכחות חרובים בארץ ישראל רק מתקופת בית שני ואילך. על כן סוברים שכניסתו לארץ היא בתקופה זו. החרוב הוא עץ ירוק־עד, דו ביתי, פרחי זכר ופרחי נקבה בעצים נפרדים. לפרחי הזכר ריח בלתי נעים.

העץ בעל גזע מרכזי עבה ומעוצה. גובהו מגיע ל־15 מ'. בארץ החרוב הוא עץ נפוץ בחורש הים תיכוני. בכמה מקומות הוא מופיע בחברת צומח עם אלת המסטיק. החרוב הוא בין העצים הראשונים הנובטים אחרי שריפה. הוא מאריך ימים עד כ־200 שנה.

זרעי החרוב שוקלים 0.21-0.2 ג', וזה משקל הקרט. עץ החרוב פורח בחודשים אוגוסט עד אוקטובר. הפירות מבשילים בחודשים יולי – ספטמבר והפרי טוב וטעים למאכל.

כתבה: סימה קגן