מוצא: איים קריביים, קובה, פורטו ריקו ופלורידה
שנת אקלום 2000
מקור האקלום זרעים, שרה אדר אספה הלקט אחד מעצי רחוב בעיירה הברזילאית איגואזו, בארץ ניסתה להנביט את הזרעים שהיו בהלקט, אולם רק זרע אחד נבט והוא המקור לכל הצמחים שהפיצה בהמשך, שהם ייחורים מהצמח שנבט.
גובה 10-6.0 מטר; קוטר 6 מטר
איברים דקורטיביים ותיאור כללי שיח גדול או עץ ירוק עד שיגיע בבגרותו ל 10-6 מטר גובה. בבית גידולו הטבעי הוא מתחיל את מחזור חייו כאפיפיט כאשר הוא נובט על עצים אחרים ומצמיח שורשי אויר היורדים כלפי מטה וחודרים לקרקע. בדומה למיני פיקוס רבים, הנובטים בצמרות עצים אחרים, מצמיחים שורשים לקרקע ובהמשך חונקים את הצמח ה"מארח". הוא שומר על התכונה להצמיח שורשי אויר גם כאשר הוא שתול במיכל, או בקרקע, הוא מצמיח שורשי אויר היורדים וצומחים לתוך מצע הגידול או לקרקע. חוקרים באוניברסיטת קליפורניה גילו, שלצמחי קלוזיה יש מסלול פוטוסינטטי מהסוג CAM בדומה למה שיש לצמחי קקטוס וסוקולנטים, שעוזרת באגירה ושמירה על המים בצמח. מסלול זה נימצא חיוני בצמחי קלוזיה בשלב האפיפיטי, עד ששורשי האוויר חודרים לקרקע.
לצמחי קלוזיה שרף צהבהב בכל חלקי הצמח. גזע הצמח קצר, והוא מצמיח ענפי צד ממש סמוך לבסיס הצמח. העלים מאד קישוטיים, הם גדולים, אורכם עד 20 ס"מ ורוחבם כ 10 ס"מ, דמויי ביצה או יתד, הם גלדנים, וצבעם ירוק בהיר. העלים חלקים ונעימים במגע, מרגיש כמו נגיעה בפלסטיק. יש עדויות המספרות שהספרדים הקדומים השתמשו בעלים של צמחי הקלוזיה למשחקי קלפים, ובעזרת סיכה ציירו על העלה את הדמויות והמספרים של הקלפים. ייחודו של הצמח הוא בעלווה הקישוטית.
הפרחים מופיעים בקצות ובחיקי הענפים. הצמח דו-ביתי, ולכן לחלק מהצמחים יש פרחים זכריים בלבד ולאחרים פריחה נקבית בלבד. לצמח שלנו פריחה נקבית, אולם הוא לא חונט פרות, כי אין בארץ צמח זכרי שיפרה אותו. צבע הפרחים לבן, עלי-הכותרת מפורדים, אורכם כ 5 ס"מ. הפריחה חלה בסוף האביב, והיא נמשכת כחודש. בבית גידולו הטבעי הוא גדל היטב על דיונות חול וצוקים החשופים לרסס מי ים ולרוחות. עמיד בתקופות יובש, וגדל בתנאי שמש מלאה, צל חלקי וגם בתנאי צל מלא.
בארץ אפשר לגדלו באזורים בהם הטמפרטורות מתונות. באזור ההר הוא יסבול מהקור. מתאים ביותר לאזור חוף הים. יכול לגדול ברוב סוגי הקרקעות, ובלבד שיהיו מנוקזות. מומלץ להוסיף קומפוסט בבור השתילה, ולחפות את הקרקע שסביב הצמח במחטים יבשים של אורן או בחומר חיפוי אחר. יש להשקות באופן סדיר עד להתבססותו, ובהמשך יסתפק בהשקיות עזר לפי הצורך ולפי בית הגידול.
בשנים הראשונות הצמח מתאפיין בקצב צמיחה איטי ובצימוח קומפקטי. כעבור שנתיים , קצב הגידול נעשה מהיר, הצמרת מתרחבת ושורשי אוויר צומחים כלפי מטה. תוספת השקיה מזרזת את קצב הצמיחה והצמחים מתפתחים לממדים גדולים יותר.
שימוש גנני קלוזיה ורודה נפוצה מאד בגידול בהוואי ופלורידה כעץ רחוב, באזורי חניה, וכעץ בודד. צמח חובה לאזורי חוף הים. בגינון ארץ אני ממליצה לגדלו כשיח גדול וצפוף, באזור מוצל. העלווה מאד קישוטית ומיוחדת. מתאים לצמח במיכל גדול, אותו ניתן להציב בפטיו, על גג הבית (עמיד לרוחות), בכניסה מוצלת לבית או ברחבה מרוצפת. אפשר לעצב כעץ, תוך הרמת נוף וגיזום הענפים הנמוכים. מתאים גם לפארקים ולגנים ציבוריים. ממליצה להימנע משתילה סמוך למשטחים מרוצפים, בהנחה שהשורשים עשויים להיות בעיתיים. בתערוכות גינון באירופה, הוא מוצג כצמח עציץ לפטיו. העלוה הגילדנית והמבריקה דקורטיבית במשך כל השנה, וכאשר הצמח פורח – זה בונוס. יש לזכור, כאשר הוא נישתל בגן, לתת לו את המרחב שהרי הוא מתפתח לעץ.
ריבוי מאחר ובארץ יש לנו מקור ניקבי בלבד, אין אופציה של הנבטת זרעים. אפשר להשריש ייחורים מעוצים למחצה, בשולחן השרשה ובעזרת הורמון השרשה. שורשים מתקבלים תוך כ-6 שבועות. ניתן להשריש כל השנה, בעונה הקרה יש לחמם את מצע ההשרשה.
מינים וזנים נוספים הסוג כולל כ 145 מינים של עצים או שיחים, דו-ביתיים, לעיתים אפיפיטים (צמח הגדל על צמח אחר) או מטפסים. מוצאו של הסוג הוא בעיקר באמריקה הטרופית והסוב-טרופית וגם מדגסקר וקלדוניה החדשה. בעבר ניכלל הסוג במשפחת השרפיים Guttiferae.
כתבה סימה קגן