שמות עממיים: Ebony Tree, Wild Ebony, Cape Ebony
שנת אקלום שנות ה-50
מקור האקלום זרעים, חוות הנוי
גובה 8-4 מטר; קוטר 4-3 מטר
איברים דקורטיביים ותיאור כללי אוקלם ע"י סיד איבקר ז"ל בחוות-הנוי. מה שנראה זמן רב כשיח גדול הלך והתפתח לעץ קטן, רב־גזעים, שקסם צניעותו ונופו הבכותי כובשים את הלב. בתחילת שנות ה־90, מנהל משתלת קק"ל בגילת, פבלו צ'רקסקי, שתל מספר פרטים ממין זה בחלקת איקלום והדגמה שבשטח המשתלה וגם הם התפתחו לעצים קטנים ונאים על מספר גזעים. מקור העצים הוא מזרעים שהגיעו לחוות הנוי מהגנים הבוטניים בדרום אפריקה.
העץ גדל לגובה של 8-4 מטר, בקצב צימוח בינוני. כאמור, הוא ירוק־עד ובעל צמרת נוף מעוגלת, צרה ובעלת אופי בכותי. העלים סרוגיים, מוארכים, צרים ודקים. אורך העלה 4 ס"מ ורוחבו פחות מחצי ס"מ. צבע העלה בחלקו העליון ירוק־כחלחל ובצדו התחתון ירוק־זית עד אפור. ענפי העץ דקים, משתלשלים כלפי מטה ומעניקים לעץ את המופע הבכותי המעודן. צללית העץ מזכירה מרחוק, בעיקר במבנה הבכותי, את העץ פלפלון בכות (Schinus molle) אולם בהבדל מהותי וחשוב - איקלאה הוא כנראה עץ מאריך שנים, בניגוד לפלפלון קצר-החיים.
באביב, מופיעים הפרחים בחיקי העלים. הם קטנים, צבעם ירוק-צהבהב וכמעט שלא נראים. הצמח הוא דו-ביתי, כלומר יש עצים בעלי פרחים נקביים ועצים אחרים בעלי פרחים זכריים. רק העצים שלהם פרחים נקביים יחנטו פירות. הפרי הוא גרגר קטן ובשרני, קוטרו 8-5 מ"מ בלבד, צבעו בתחילה ירוק ועם ההבשלה, לקראת הסתיו, הופך צבעו לשחור. הפרי אכיל, לא טעים במיוחד אבל חביב על בעלי כנף.
לשתיל הצעיר יש נטייה לפתח מבסיסו מספר רב של ענפים. מומלץ להשאיר רק 5-3 ענפים כאלה שבהמשך יהוו את שלד העץ, ואת יתר הענפים לגזום. עם התבגרותו, ענפים אלו מתעבים ויוצרים גזע קישוטי מיוחד ובולט, בעל צבע אפור-כהה עד שחור, מחוספס וסדוק ובעל מקטעים מלבניים. מומלץ גם להרים את נוף העץ עם התבגרותו לגבוה של 2-1 מטר כדי לחשוף ולהבליט את הגזעים ולחזק את המופע הבכותי. לעץ כושר עמידות בתנאים קשים: הוא עמיד בקרה וגם בקרינת שמש חזקה ובטמפרטורות גבוהות. זה עושה אותו מתאים ביותר לאזורים חמים והוא מצטיין באזורים שחונים כמו הנגב, הערבה ובקעת ים המלח, אך גם באזורי הארץ האחרים יגדל בקלות. עמיד למזיקים ומחלות.
העץ יגדל בשמש מלאה, ברוב סוגי הקרקעות. בחוות הנוי הוא גדל על גבי קרקע נזזית אטומה ובקריית־גת על קרקע נתרנית כבדה. ייתכן שכמו האפרסמון, הוא עמיד גם בקרקעות בלתי מנוקזות.
העץ זקוק להשקיה בכמות מים בינונית בשנים הראשונות להתבססותו. תוספת מים בהמשך תאיץ את גידולו. בשנת 1995 שתלנו עם קק"ל מספר פרטים של מין זה בכניסה הדרומית לקריית-גת. הקרקע שם נתרנית ובעלת PH בסיסי, ממוצע המשקעים הרב-שנתי הוא 350 מ"מ בשנה. למרות התנאים הקשים הצמחים התפתחו בהצלחה.
בשנת 1998 שתלנו בפרויקט משותף עם מע״צ וקק"ל 32 שתילים צעירים של איקלאה בצד הכביש בילו־רמלה, בקטע הסמוך למושב סתריה. הצמחים קבלו תוספת השקיה רק בשנתיים הראשונות לאחר שתילה ומאז הם גדלים ללא תוספת מים. כל הצמחים שנשתלו שרדו והגיעו ל-4 מטר גובה. הקרקע באתר היא חול-חמרה בינונית וכמות המשקעים הממוצעת היא 550 מ"מ בשנה.
העץ עמיד גם לזיהום האוויר הנפלט מכלי הרכב הרבים הנעים בכביש.
שימוש גנני מתאים לשתילה בצדי דרכים ולאורך כבישים בהיותו עמיד לפיח ולגזים הנפלטים מכלי רכב. הוא מתאים לשמש גם כעץ רחוב, הודות למערכת שורשים לא תוקפנית, לא יפגע במדרכה מרוצפת. בגן קטן כעץ בודד או כקבוצת עצים קטנה להצללה קלה. יש לו הופעה אוורירית ודלילה במקצת. לעתים מעוניינים דווקא בעץ בעל מרקם עלווה דליל ואוורירי, אשר איננו חוסם את הנוף ומאפשר ליהנות הן מן האור והן מן הצל. אפשר לשתלו בשולי הגן, ובשטחים פתוחים באחזקה נמוכה.
ריבוי נעשה בזרעים. אוספים רק את הפירות השחורים, בהם הזרעים כבר בשלים. יש לזרוע בורמיקוליט, במגשי הנבטה. הזרעים מתחילים לנבוט כעבור שבועיים עד שלושה (ללא תלות במועד הזריעה) וכעבור מספר שבועות נוספים אפשר להעתיק את הנבטים לכלי גידול סופי. מומלץ לכסות את הזרעים בשכבה דקה של ורמיקוליט ולדאוג לשמור על לחות במצע אך להימנע מעודף השקיה.
מינים וזנים נוספים משפחת האפרסמוניים כוללת שני סוגים בלבד: את הסוג אפרסמון (Diospyros) הכולל כ-500 מינים, רובם מוצאם בארכיפלג מלזיה, באפריקה הטרופית ובאמריקה הלטינית; הסוג הנוסף במשפחה הוא איקלאה (Euclea) הכולל 14 מינים בלבד, שמוצאם במזרח ובדרום אפריקה. הרבה מהמינים במשפחה מאופיינים בעצה קשה שקליפתה שחורה.
כתבה סימה קגן , מינהל המחקר החקלאי