איברים דקורטיביים ותיאור כללי לפופית חלולה הוא שיח מסועף. צימוחם של הענפים זקוף, אך חלקיהם הצעירים נטויים כלפי מטה ומעניקים לשיח מראה בכותי במקצת ורובץ.

למעשה זו סלקציה מיוחדת של קלון בעל פרחים לבנים בעוד שלמין הבר, שהובא ארצה ע"י אריה לרנר כשעבד במשתלת "צמד", יש פרחים בצבע ורוד.

לשיח עלים מסורגים, גדולים, דמויי לב או חץ, אורכם 22-10 ס"מ ולהם פטוטרת ארוכה ,באורך כ־ 10 ס"מ. צבע העלים ירוק כהה. הגבעולים חלולים, ומכאן בא שם המין, ובעלי מוהל חלבי, הם עשבוניים בעודם צעירים ומתעצים בחלקו התחתון של השיח. הפרחים גדולים ורבים ויוצאים בקבוצות מחיקי העלה. כותרת הפרח דמוית משפך רחב, קוטר הפרח כ־10 ס"מ וכאמור בזן המבורר צבעם לבן. הפריחה נמשכת כל עונת הגידול, החל עם עליית הטמפרטורה באביב ועד סוף הסתיו, כאשר טמפרטורת הלילה יורדת מתחת ל־15 מעלות צלסיוס. פרח בודד חי יום אחד בלבד אולם השיח מכוסה בעשרות פרחים פתוחים מדי יום.

לפופית חלולה מתאימה לגידול באזורי הארץ החופשיים מקרה ובמגוון קרקעות מנוקזות. יש לשתול את השיח בשמש מלאה ובאדמה מועשרת בקומפוסט. קצב צימוחו מהיר, והוא פורח כבר בשנת הגידול הראשונה.

באזורים קרים הצמח נשיר מותנה ומאבד במהלך החורף חלק גדול מעליו.

אם ענפי השיח נפגעו מהקור והתייבשו, יש לגזום אותם באביב, אך רק לאחר שהשיח התחיל להתעורר. לעתים ניאלץ לגזום עד סמוך לפני הקרקע, ואז, בתוך זמן קצר יתחדש הצמח מבסיסו, ויתקבל שיח גדול, מלא ופורח. הצמח דורש השקיה סדירה ושופעת.

שימוש גנני הוא מתאים לשתילה בגינות גדולות, או בגינון הציבורי בשחייה או כצמח ראווה. כל הקיץ והסתיו הצמח עמוס בפרחים. קבוצה של כמה שיחים יכולים לשמש לצורכי מיסוך והסתרה, להוות רקע לצמחים נמוכים יותר או כצמח ראווה אחד.

ריבוי וגטטיבי באמצעות ייחורים. ייחורים מעוצים למחצה משתרשים בקלות ותוך שבועיים, משרישים בשולחן השרשה ובעזרת הורמון השרשה. המועד להשרשה הוא באביב ובתחילת הקיץ. חשוב לשתול את השיח בתחילת העונה, כדי שיתבסס בגן לפני בוא החורף.

מינים וזנים נוספים הסוג לפופית כולל כ־500 מינים של צמחים חד או רב־שנתיים ,עשבוניים או מעוצים, שמוצאם באזורים טרופיים וסובטרופיים. מרבית המינים הם צמחים מטפסים. אחד המינים משמש למאכל: לפופית הבטטה (I. batatas). יש לו שורש מעובה ולאחר הבישול טעמו מזכיר טעם של תפוח־אדמה מתוק.

אקלמה וכתבה סימה קגן, מינהל המחקר החקלאי