איברים דקורטיביים ותיאור כללי פטראה משתרגת הוא מטפס או שיח מעוצה, נשיר מותנה המצטיין בפריחה מרהיבה בצבע כחול סגול. היא יכולה לצמוח לגובה ובעזרת הגבעולים להיכרך סביב צמחים אחרים לשם תמיכה, או אפשר לעצב כשיח בעזרת גיזום.

העלים נגדיים, אורכם כ־20 ס"מ ורוחבם כ-10 ס"מ. הם אליפטיים ומחוספסים בשני צדיהם. בנגיעה בעלים, התחושה היא כאילו נוגעים בנייר זכוכית, ומכאן גם אחד משמותיו העממיים - SANDPAPER VINE.

הפריחה חלה על אשכולות חיקיים שאורכם 30-10 ס"מ והם שמוטים כלפי מטה. בתחילה מופיעים עלי הגביע שצבעם סגול, ואחר כך מופיעה כותרת הפרח בצבע כחול־סגול ובצורת כוכב. כותרת הפרח נושרת בתוך כמה ימים אולם עלי הגביע הצבעוניים נשארים על הצמח במשך מספר שבועות. מה שנראה לנו כפריחה מתקבל למעשה מעלי הגביע.

באביב המוקדם מתכסה כל הצמח בשפע של פריחה בולטת במיוחד. לעתים, אם החורף היה קר מאוד והצמח השיר את עליו, הפריחה בולטת ללא העלים. גל הפריחה האביבי שופע במיוחד, ולאחריו, במשך כל הקיץ, מופיעים לסירוגין פרחים. בסתיו מתקבל שוב גל פריחה שופע וגם אז כל הצמח מכוסה בפריחה. בשנת 1997 הבאתי זן של פטראה המצטיין בפריחה בצבע לבן ושמו 'Albiflora'.

פטראה מתאימה לשתילה בשמש מלאה או בחצי צל, בקרקעות מנוקזות המועשרות בקומפוסט.

על פי הספרות, הצמח מעדיף אדמות עם נטייה לחומציות. זו כנראה הסיבה לכך שלעתים יש לצמחי הפטראה נטייה לכלורוזה באדמות הבסיסיות שלנו. אני ממליצה לטמון בבור השתילה, יחד עם הקומפוסט, גם מחטים יבשים של עצי אורן, ולאחר השתילה, בכל שנה בסתיו, לפזר מסביב לצמח מחטי אורן בגובה 7-5 ס"מ. אין ספק שכאשר הפטראה בפריחה היא אחד הצמחים המרהיבים ביותר בגן הנוי.

אפשר לשתול פטראה במרבית אזורי הארץ, פרט לאזורי ההר הגבוה - שם הוא עלול להיפגע מהקור. בנגב, בערבה ובבקעה יש לשתול אותו בחצי צל. הצמח רגיש למליחות בקרקע.

באביב המוקדם הצמח לעיתים נתקף בכנימות עלה. אני ממליצה לטפל בקונפידור (בהגמעה). כך נשמור על הצמח נקי במשך מרבית חודשי הצימוח.

שימוש גנני אפשר לשתול צמחי פטראה כמטפס משתרג על פרגולה או על גדר. הטיפוס נעשה בעזרת הענפים הנכרכים, ויש לספק לו אמצעים להיכרך סביבם ולטפס. כאשר גדל כמטפס מומלץ לגזום ענפים יבשים, ואחת לכמה שנים לגזום חלק מהענפים במטרה לדלל את הצמח ולעודד צימוח צעיר.

אפשר לעצב את הפטראה כשיח, ולגזום אותו לגובה הרצוי. לאחר הגיזום הצמח יתחיל ללבלב ואז כדאי לקטום את הענפונים הצעירים. פעולה זו תגרום לצימוח של ענפונים נוספים, והשיח יהיה יותר צפוף. הצמח מתאים גם כצמח מכל.

ריבוי ניתן להשריש ייחורים מעוצים למחצה בעזרת הורמון השרשה, על שולחן השרשה מחומם ומעורפל. עונת ההשרשה המיטבית היא האביב. שיעורי ההשרשה המתקבלים אינם גבוהים, ובעת העתקת הייחורים המושרשים חלקם נוטה להתמוטט. חשוב מאוד להקפיד על הקשחה ארוכה לאחר ההשרשה. כלומר, לאחר שהייחור השריש והעתקנו אותו לעציץ - להחזיר את העציץ לשולחן ההשרשה למספר ימים ולאחר מכן להפחית בהדרגה את שיעור הלחות.

מינים וזנים נוספים הסוג כולל 30 מינים של שיחים או עצים קטנים שמוצאם באמריקה הטרופית.

כתבה: סימה קגן