צמחי הגן של סימה

מרווה קנרית

Salvia canariensis

משפחה: שפתניים • Lamiaceae
מוצא: האיים הקנריים, צמח ים־תיכוני
שנת אקלום 1994
מרווה קנרית היה צמח ותיק בארץ, אוקלם בגן הבוטני במקווה־ישראל כנראה עוד בשנות ה־50. בשלב מסוים, מסיבה לא ברורה נעלם מהגינון. במקביל, אוקלם בגן הבוטני בגבעת רם, וגדל שם בהצלחה עד היום בחלקת האיים הקנריים.
מקור האקלום זרעים, אספתי זרעים באי טנריף ובאי גרן־קנריה
גובה 2-1 מטר; קוטר 2-1 מטר

איברים דקורטיביים ותיאור כללי

בשנת 1994 בעת ביקורי באיים הקנריים הבאתי משם זרעים של מרווה קנרית משני מקורות: מצמחים בעלי עלים אפורים ומצמחים בעלי עלים ירוקים. הפריחה בשניהם הייתה זהה. אלו שיחים הגדלים לגובה ורוחב של עד 2 מטר, מעוצים בבסיסם ועשבוניים בחלק העליון של השיח . לאקוטיפ בעל העלים האפורים, הגבעולים והעלים מכוסים בשערות לבנות ארוכות וצפופות המעניקות לעלה מראה ומגע של צמר. הוא גם האקוטיפ המעניין יותר.

באביב, בחודש אפריל מתחילה הפריחה והיא נמשכת כחודשיים. הפרחים בולטים מאד על רקע העלוה האפורה, צבעם סגול־ורוד ולחפים שגם הם צבעוניים ובולטים צבע סגול כהה.

לאחר שהפרחים נושרים, החפים הצבעוניים נשארים על השיח עוד כחודשיים והם מעניקים לו מופע פרחוני קישוטי ונראה כאילו הצמח עדיין פורח.

כמו צמחים רבים ממוצא ים־תיכוני המרווה נכנסת לתרדמת קיץ ובחודשים אוגוסט ספטמבר המופע שלהם יובשני. בסתיו, עם ירידת טמפרטורת הלילה, המרווה מתעוררת ומתחילה לצמוח. הצמח עמיד לטמפרטורות החורף עד מינוס 5 מעלות צליוס .

מרווה קנרית מתאימה לשתילה בשמש מלאה בלבד, בקרקעות מנוקזות ובכל אזורי הארץ, כולל ההר הגבוה שם המופע שלה אף משתפר. הצמח חסכן במים ולאחר התבססותו, באזורים ים־תיכוניים יגדל ללא תוספת השקיה.

בשנת1997 בפרויקט משותף עם מ.ע.צ שתלנו צמחי מרווה קנרית בכביש בילו־רמלה בפאתי מושב סתריה. הצמחים קבלו השקית עזר רק בשנה הראשונה לשתילתם ומאז הם גדלים ללא תוספת השקיה ומרהיבים בפריחתם כל שנה.

בגינון תוספת מים מאריכה את עונת הפריחה.

אני ממליצה לגזום את השיח בחודש נובמבר לגובה הרצוי, אפשר לרדת עד לחצי מטר גובה. בסתיו ההתחדשות תהיה מהירה ותוך זמן קצר יתקבל שיח צפוף, רענן בעל מופע חיוני בכל חודשי החורף ופריחה בולטת באביב.

שימוש גנני מומלץ לשתול בשולי הגן, בגינון ציבורי בישובים כפריים, בשטחים פתוחים באחזקה נמוכה, לאורך צדי הכביש. צמחי המרווה מאריכי ימים, עמידים למזיקים ומחלות, והם צמחים צופניים.

ריבוי ריבוי הצמחים נעשה ע"י איסוף זרעים בקיץ לאחר הפריחה. הזרעים שחורים וגדולים וקלים לאיסוף. את ההנבטה יש לעשות בסתיו.

מינים וזנים נוספים הסוג מרווה כולל כ־900 מינים של צמחים חד־שנתיים, רב־שנתיים ושיחים שמוצאם בכל העולם. לכל צמחי המרווה יש גבעול מרובע ופרח בעל זוג שפתיים האופייני למשפחה .

לחלקם יש ריח ארומטי בעלוה והם משמשים לחליטת תה, והפרחים של כולם עשירים בצוף ומושכים ציפורים- צופיות, דבורים ופרפרים.

אקלמה וכתבה: סימה קגן

עודכן: 2020-08-12
צורת חיים: שיח; מופע: נשיר מותנה; מתאים לגידול בתנאי: שמש; חסכן במים: חסכן במים; רגישות לקור: לא רגיש לקור; מועד פריחה: פריחת אביב; מושך: דבורים, ציפרים; התאמה לאזורים: שפלה, אזור ההר, נגב, ערבה; מוצא: אפריקה
 צילום: סימה קגן 
 צילום: סימה קגן 
 צילום: סימה קגן 
 צילום: סימה קגן