איברים דקורטיביים ותיאור כללי: שיח ירוק עד בעל צימוח זקוף ואוורירי. העלים בצבע ירוק כהה, מנוצים פעמיים, והעלעלים קטנים. הפרחים ערוכים בקרקפות כדוריות, שמהן בולטים האבקנים הארוכים בצבע אדום. הפריחה חלה כל השנה. הפרחים עשירים בצוף ומושכים דבורים וצופיות. מתאים לשתילה בכל אזורי הארץ, מהצפון ועד הדרום כולל ירושלים ומצפה רמון בשמש מלאה ובקרקע מנוקזת. כמו צמח מדברי הוא עמיד לטמפרטורות גבוהות ונמוכות.

קיטום קבוע של הענפים, מעודד צימוח לאורך הענף ובכך מתקבל שיח "מלא" ו"עשיר" יותר.
באביב, מומלץ לגזום את השיח לחצי מטר גובה. יש להימנע מגיזום במרכז הקיץ.
בפניקס שבאריזונה, מרבים לשתול קליאנדרה קליפורנית באיי תנועה ובגינון ציבורי, ושם גוזמים את השיחים לצורת כדור ואז הפריחה מתרכזת במעטפת.

שימוש גנני מתאים לשתילה בגן כצמח בודד, כגדר חיה, כצמח גבול לאורך שביל כניסה, בשיחייה, לאורך צדי דרכים, בכיכרות או בגינון ציבורי ועירוני.

ריבוי הריבוי בזרעים, יש לאסוף את הזרעים מהשיח בשלב בו תרמילי הפרי הופכים צבעם מירוק לחום והקשוות מתחילות להיפתח. זרעים שיאספו בשלב מוקדם יותר עלולים לא לנבוט ואלו בשלב מאוחר יותר, הקשוות נפתחות על השיח והזרעים מתפזרים. לפיכך, מומלץ לאסוף זרעים במשך מספר ימים. בכל תרמיל כ- 3-1 זרעים והם נובטים במגש הנבטה, ללא כל טיפול תוך 3 ימים. לאחר נביטת הפסיגים מופיעים זוג עלים אמתיים וזה השלב להעתקה. הם בעלי קצב גידול מהיר ביותר ופורחים לאחר כשלושה חודשים משתילתם בקרקע.
ריבוי וגטטיבי אפשרי בעיקר בנבטים צעירים אולם אז עדיין איננו יודעים את תכונותיו של הצמח ואם יש לו יתרון שכדאי להפוך אותו לקלון. ואילו ריבוי וגטטיבי של צמחים בוגרים הוא קשה.

מינים נוספים: לסוג קליאנדרה משתייכים 140 מינים של צמחים רב-שנתיים, בעיקר שיחים, ומוצא כולם באמריקה, באזורים הטרופיים והסוב-טרופיים. בגינון בארץ גדלים מספר מינים, קליאנדרת טוויד וקליאנדרה סורינמית הן הוותיקות שאוקלמו ע"י חוות הנוי.

אקלמה וכתבה: סימה קגן