איברים דקורטיביים ותיאור כללי

עץ ירוק-עד, הגדל לגובה של 15-12 מטר, בעל נוף לא סדיר וענפים עבים העולים בתלילות כלפי מעלה. הגזע הראשי (bole) לעיתים קרובות עקום, וקליפת הגזע חלקה בצבע אפור והיא רכה יחסית. העלים מסורגים, דמויי כף יד ועד עלים עגולים ובעלי עורקים. העלה אליפטי רחב, גודל העלים, אורכו 18–32 × רוחבו 10–28 ס״מ, שולי העלה משוננים או בעלי אונות. 

עלים רבים שמוטים כלפי מטה, מה שמקנה לעץ מראה ״נבול״, גם כאשר יש די מים. העלים אינם נקרעים בקלות, גם בקימוט, מרקם העלה מחוספס וגמיש, מה שתורם להפחתה באיבוד מים בתנאי אקלים חם. צידו העליון של העלה חלק יחסית וצבעו ירוק כהה וצידו התחתון כסוף עד חלוד ושעיר.

הפריחה חלה באביב. הפרחים חיקיים, בדך כלל בודדים לעיתים נדירות בתפרחות של 2–3 פרחים. ניצן הפרח מתחיל כיחידה אחת ארוכה, ועם התבגרותו הוא נפרד ל־5 עלי גביע צרים, בשרניים בצבע לבן שכל אחד מהם יכול להגיע לאורך של כ־18 ס"מ. עלי הכותרת צרים מוארכים, באורך 8–10 ס״מ קצרים מעט מעלי הגביע, לבנים, הפרחים גדולים ומאורכים, דמויי אצבע מאד קישוטיים. הם נפתחים בלילה ולהם ריח חזק במיוחד, מה שמרמז על האבקה ע"י עשים. לאחר האבקה נוצר הפרי, הלקט קשה, מוארך, באורך 7.5–14 ס״מ, מחומש זוויות, עצי ומכוסה גבשושיות חומות. פרי מאד קישוטי. הבשלת הפרי- הזרעים נמשך כשנה. בהבשלה, נפתח ההלקט ואז נראה כמו כוכב, ומשחרר כמות גדולה של זרעים מכונפים, ביצניים־אלכסוניים, פחוסים, עם כנף קרומית גדולה.

בבתי גידולו הטבעי, בסין הדרומית הוא גדל במדרונות מיוערים בגובה של 1700-1200 מטרים. בהודו הוא מצוי ביערות ביצתיים, לאורך גדות נהרות ובעמקים לחים ביערות לחים של אזורי השפלה ובביצות.

זהו צמח של אזורים טרופיים לחים. הוא עמיד לכפור קל, אך כפור כזה עלול לפגוע בקצות הצימוח ואם מדובר בשתיל צעיר, הצמח עלול להפוך לרב-גזעי. בתנאי אקלים רגילים, בבית גידולו הטבעי הוא עשוי להגיע לגובה של עד 30 מטרים.

אחד השמות העממיים של Pterospermum acerifolium הוא Dinner Plate Tree – עץ צלחת האוכל, שם המתייחס לשימוש בעלי העץ.

העלים הבוגרים גדולים מאוד, ויכולים להגיע לאורך ולרוחב של עד 35 ס״מ. ניתן להשתמש בהם כ־צלחות ממש, או כעטיפה לאחסון ולאריזה, כאשר עוטפים את המזון בתוך העלים.

בהודו מעצבים את העלים לצורת צלחות וקערות מרק באמצעות תבניות, ולעיתים מחברים כמה עלים זה לזה באמצעות זרדים. בבורמה משתמשים בהם גם לצורך ייבוש טבק.

העלים יכולים לשמש גם באופן מסורתי לחיזוק גגות ולמניעת חדירת מים ודליפות. הצד התחתון של העלה מכוסה בשערות עדינות (pubescent), ועל פי המסורת הוא יכול לסייע בעצירת דימום. העלים היבשים יכולים לשמש גם כחומר בעירה להדלקת אש.

לפרחי עץ יש ריח נעים, ולכן ניתן להשתמש בהם כבושם טבעי. לפי השימושים המסורתיים, ריח הפרחים אף עשוי להרחיק חרקים.

לפרחים מיוחסים גם שימושים רפואיים שונים. מהם ניתן להכין טוניק, והם שימשו ברפואה המסורתית לטיפול בדלקות, כיבים, בעיות דם ואף גידולים.

העצה של העץ בצבע אדמדם ומשמשת לייצור לוחות. היא רכה ולכן אינה נחשבת חזקה במיוחד, אך היא עמידה מאוד ובעלת גמישות מסוימת, ולכן מתאימה במיוחד ללוחות ולייצור ארגזי עץ.

שימושים תרבותיים ורפואיים נוספים:

לצמח יש גם חשיבות תרבותית. בני הקהילה ההינדית המקומית משתמשים בו למטרות דתיות. הקליפה שימשה באופן מסורתי גם לטיפול בגרדת (scabies), וכן להכנת תכשירים לשימוש חיצוני, לרבות תכשירים המשמשים בתעשיית השפתונים.

מתאים לשתילה בשמש מלאה או צל חלקי, בכל סוגי הקרקע כולל קרקעות כבדות, או בסיסיות. קצב הצימוח שלו איטי, ולכן העץ זקוק להשקיה סדירה במשך כל עונת הגידול, ורק לאחר התבססות אפשר לרווח בין ההשקיות, תלוי בבית הגידול. יגדל ברוב אזורי הארץ ויעבור בשלום אירועי קרה קצרים.

עם התבגרותו תעלה גם עמידותו לתנאי האקלים. מין מאריך שנים.

שימוש גנני

עץ מומלץ לשתילה בפארקים, ובגנים גדולים. משתלב בגן כעץ בודד, מוערך במיוחד בזכות פרחיו היפים והריחניים; עליו הגדולים; והצל שהוא מספק.

ריבוי

אפשר בזרעים אבל הנביטה דלילה ואז הצימוח איטי. מומלץ להשריש ייחורים עם עקב חצי מעוצים בשולחן השרשה והורמון השרשה.

כתבה: סימה קגן