מבוא לאתר- צמחי הגן של סימה
סימה קגן, המכון למדעי הצמח, מינהל המחקר החקלאי
משחר התרבות האנושית עוסק האדם באיקלום צמחים, כדי להעשיר ולגוון את הגנים במינים מעניינים, קישוטיים ופונקציונאליים. בתולדות מפעל האיקלום, אין ספק כי הבכורה לעמים האנגלוסכסיים. האנגלים, באופן שיטתי העבירו מאות סוגים, מינים וזנים של צמחים בין חלקי האימפריה שלהם, שהשתרעה בעת ההיא על כרבע מארצות תבל ובאזורים אקלימיים שונים. אמנם גם ההולנדים, בעיקר בטיפוח של בצלים ופקעות, שלחו ידם במפעל האיקלום, אך רק האנגלים הפכו "אופנה" זו למפעל, למדיניות ממשלתית. השיטה העיקרית באותם הימים הייתה העברת זרעים. רק במקרים נדירים, התבצע האיקלום בצורת יבוא של חומר צמחי, כגון צמחים או ייחורים מושרשים והוא כלל את שלב ה"הסגר" (קרנטינה) תהליך שתפקידו למנוע החדרת מזיקים אל הארץ המייבאת.
בארץ, אנשי בית-הספר החקלאי "מקווה ישראל" ואנשי חוות הניסיונות של אהרון אהרונסון עסקו בניסיונות איקלום כבר בשלהי התקופה העות'מאנית אך עיקר מאמציהם הופנו לעצי פרי. בהמשך, בתקופת השלטון הבריטי, לראשונה עסקו באיקלום של צמחי נוי ועצי יער, מבלי לצפות לתועלת כלכלית מידית. ניסיונות איקלום מסודרים נעשו בידי ההסתדרות הציונית וקק"ל רק משנות הארבעים, כאשר י. גינדל הקים גן איקלום בתחנה לחקר החקלאות ברחובות. רוב ניסיונות האיקלום נעשו על בסיס ניסוי וטעייה ולעיתים גם על סמך מידע מהספרות המדעית. חלק לא קטן מניסיונות האיקלום נכשלו, עם זאת חלק לא מבוטל מהמינים נקלטו והיו לחלק מנוף הארץ, לדוגמה עשרות מיני האיקליפטוס שאוקלמו מאוסטרליה. פעילות רצופה של ניסיונות איקלום נמשכה עד להקמת המדינה . בשנת 1949-1950, נוסדו הארבורטום הלאומי באילנות, וסמוך אליו נוסדה חוות הנוי. פעולות האיקלום בחוות הנוי בהמשך באחריותה של רות בנימין קיבלו תאוצה ומאות צמחים הובאו מחו"ל בצורת זרעים. היה שיתוף פעולה והדרכה של המחלקה להנדסת הצומח במשרד החקלאות, צמחים חדשים הן מחוות הנוי והן בהמשך מהגן הבוטני בירושלים, נשתלו בחלקות תצפית ובחינה באזורי הארץ השונים. חשוב להדגיש שהמקור לצמחים באיקלום היה בעיקרו מזרעים.
התחלתי לעבוד במינהל המחקר החקלאי- מכון וולקני בשנת 1981, והחל משנת 1986 התחלתי את פעולות האיקלום במינהל המחקר החקלאי. בשונה ממה שהיה מקובל עד אז, האיקלום שלי נעשה בעיקר בצורת הבאה של צמחים מושרשים של קלונים נבחרים, שטופחו בחו"ל, והם מצטיינים בתכונות בולטות וחשובות. העבודה נעשתה בתיאום עם ועדות האיקלום של האגף להנדסת הצומח בשה"מ, משרד החקלאות. איקלמתי צמחי נוי מאזורים שונים בעולם ובחנו את התאמתם לשמש כפרחי קטיף, ענפי קישוט, כצמחי עציץ ליצוא, צמחי גן חסכני מים וצמחי נוי בעלי מופעים חדשים ותכונות ייחודיות, שיתאימו לגינון, במגוון קרקעות ובתי גידול שונים. דגש הושם על צמחים בעלי ערך גנני רב: צמחי כיסוי, שיחים חסכני מים, תקופת פריחה ממושכת, צימוח קומפקטי, עצים בינוניים, עמידות למזיקים ומחלות, מושכי ציפורים ודבורים ועוד. מאידך, תמיד וכל הזמן הייתי ערה לגבי צמחים המייצרים זרעים בכמויות גדולות, ופוסלת אותם מיד, כדי למנוע מהם להתבסס ולהפוך לצמחים פולשניים.
המעבר לאיקלום דרך חומר צמחי נבע הודות לשני תהליכים: 1. כבר נוצר בארץ מלאי גדול ורחב של מינים של צמחי נוי, ונוצר עניין לחפש סלקציות טובות יותר, ו-2. נחשפנו למידע על מגוון הסלקציות שנעשו בעולם.
המטרה הייתה להביא בעיקר את הזנים בהם ידענו ש"מין הבר" שאוקלם בארץ (שמקורו היה באיקלום מזרעים) מתאים ומצליח בבית הגידול בארץ וכעת נותר לשדרג את המופע. לדוגמה: הבאתי זנים של רימון בעלי פרח מלא וצבע פריחה שונה, זנים של בן עוזרר הודי בעלי צבע ורוד עז וצימוח קומפקטי, זן של המליה בעלת עלים קטנים יותר ומאדימים, כילופסיס הפורח בצבעים עזים וזן שלא מייצר זרעים, דק פרי זקוף קומפקטי, זן של עץ זית שהוא שיח קומפקטי שאינו פורח, זן של עץ קזוארינה שהוא צמח כיסוי, שני זנים של בכריס, צמחי-כיסוי בעלי פריחה זכרית שלא מייצרים זרעים ולכן לא יהפכו לצמחים פולשים ועוד מאות זנים שהבאתי במהלך השנים, וכמובן שהריבוי של כולם הוא וגטטיבי בלבד. השתדלתי להתרכז בהבאת סלקציות שכבר היה לנו ניסיון עם "מין הבר" שאוקלם ונמצא מתאים ומצליח בגידול בארץ. לעיתים רחוקות גם אקלמתי מינים בזרעים. הבאתי מקור זרעים מצטיין של טבבויה, ומאוכלוסיות הצמחים שגידלנו מהזרעים, בהמשך עשיתי סלקציה לשני זנים אותם רשמתי כזני פטנט, טבבויה 'סנטה ברברה' וטבבויה 'סתריה', כאשר המשך הריבוי של זנים אלו הוא בהרכבה. הבאתי זרעים של היביסקוס טיליתי מגן בוטני בהוואי ומאוכלוסיית הזריעים שגידלתי, בחרתי בסלקציה שקראתי לה 'סתריה', והמשך הריבוי הוא וגטטיבי. אין ספק, שספינת הדגל המובילה באיקלום הוא הסוג לויקופילום (לבן-עלה) Leucophyllum.
עד היום איקלמתי 15 מינים וזנים בסוג לויקופילום, שהמשך הריבוי שלהם הוא וגטטיבי, מאחר וכולם זנים נבחרים- סלקציות. מוצא הסוג במדבריות הדרום מערביים של ארה"ב, טקסס, ניו-מקסיקו ומקסיקו. כל הזנים פורחים בשפע כל הקיץ והסתיו, עמידים בתנאי גידול קשים, חסכני מים, מספקים אבקה לדבורים בתקופה בה חסר בטבע, ויש להם ערך גנני רב.
תהליך איקלום כזה של הבאת חומר צמחי, חייב לכלול את שלב ה"הסגר" (קרנטינה) הנמשך 6-24 חודשים, ותפקידו למנוע החדרת מזיקים ומחלות. לאחר שלב ה"הסגר", כדי לשמר את תכונות הזן חייב להיות המשך ריבוי וגטטיבי של הקלונים ואני עושה זאת בחממת הריבוי בוולקני. הצמחים נשתלים לבחינה ומעקב בחלקת האיקלום בוולקני וחלקם גם מועבר לבחינה לגננים וחלקות בארץ. צמחים המראים יתרון והתאמה לתנאי הארץ, מופצים למשתלות, מתפרסמים באתר המינהל www.agri.gov.il (בגוגל- צמחי הגן של סימה), תוך ציון הוראות גידול, תכונות הצמח והוראות ריבוי.
איקלום צמחים הינה עבודה ממושכת ומייגעת הדורשת ידע, שיטתיות, סבלנות והתמדה.
בנוסף לאיקלום צמחים, עסקתי רבות בקידום והפצה של צמחים וותיקים מצטיינים ולא מוכרים שלא נשתלו בגנים, ולא נמצאו במשתלות. לדוגמא: פטרוגניה שנשתלה ע"י גינדל בחוות הנוי ובמכון וויצמן, שזיף לאוני שגדל בחוות הנוי ובאילנות, דוביאליס שגדל במקווה ישראל ובאילנות ועוד.