צמחי הגן של סימה

התחממות כדור הארץ מתרחשת כאן ועכשיו, ובאגן המזרחי של ים התיכון, היא מתבטאת בשנות בצורת רצופות. כיצד זה משפיע על החורשות האקסטנסיביות שלנו?
לחורשות הניטעות באזורי הארץ, בהם כמות המשקעים היא כ-500 מ"מ, מקובל לתת תוספת השקיה במהלך השנים הראשונות עד להתבססות העצים, ואז מנתקים את מערכת ההשקיה, והעצים מסתפקים בגשמי החורף.
במושב סתריה, נטענו שתי חורשות, בשנים 1995 ובשנת 1996. העצים ניטעו בקרקע האופיינית בסתריה- חול חמרתי, ורמת המשקעים היא כ-500 מ"מ בממוצע רב-שנתי. מרבית המינים שניטעו, היו של מיני עצי נוי "אקזוטיים" (כל מה שאיננו צמח בר בארץ), עם נציגות מסוימת לעצים ממיני בר. העצים רושתו במערכת השקיה שפעלה במשך כ-8 שנים, העצים התפתחו לחורשה נאה ומצלה, ואז ניתקנו את צנרת המים. במהלך השנים הראשונות, כאשר השתילים היו צעירים, נעשו פעולות תחזוקה להדברת עשבים, ע"י כיסוח עשבים חד-שנתיים בחרמש, וריסוסים בראונד-אפ על העשבייה הרב-שנתית בלבד. לא נעשו פעולות קלטור או פליחת קרקע.
בשנים האחרונות, כמות המשקעים ירדה מתחת לממוצע, וגרוע מכך, הם התקבלו באירועי גשם עוצמתיים, שהגיעו עד לכ-200 מ"מ באירוע שירד בתוך 48-24 שעות. הקרקע לא יכולה לקלוט כמויות כאלה של גשם, בזמן קצר, והגשם פשוט "זרם אל הים".
התוצאות לא אחרו לבוא, ועצים רבים בחורשות הראו סימני יובש, החלשות העצים חשפה אותם להתקפות של מזיקים כמו חיפושיות הקליפה, אפטה, וסס הנמר. עצים אלו החלו את תהליך הגסיסה.
 מאידך, מספר רב של מינים, המשיכו להראות חיוניות, ולא נתקפו כלל במזיקים.
במחשבה ראשונה חשבתי- אולי כדאי לרשת מחדש את החורשה ולהשקות. אך במושב, שתקציב הגינון תמיד בחֶסֶר, זה לא קרה. ואז, במחשבה שנייה עלה בדעתי שעדיף לבחון מיהם המינים העמידים לתנאי מיעוט במים, ובהמשך, נשלים את החורשה במינים אלו, במקום העצים שהתייבשו או שהתפתחותם "נתקעה".
יחד עם זאת, חשוב להדגיש, שבשנים שחונות, יש לתת תוספת מים גם לעצים מבוססים, ולכן, מומלץ לא לנתק את מערכת ההשקיה, אלא, לחבר ברז קו לכל שלוחה או לכל עץ ולפתוח בעת הצורך.
 בחורשות רבות בהתיישבות הכפרית רמת התחזוקה נמוכה, אולם בעקבות הבצורות החוזרות, נכנסנו למשטר קפדני של ריסוס עשבייה. במיוחד טיפלנו ביבלית, תוך ריסוסים חוזרים בראונד-אפ, וזאת כדי למנוע תחרות על המים. 
בנוסף, השתילה של החורשות נעשתה בצפיפות של 5 מ' בין השורות, 3 מ' בתוך השורה, ונשתלו 20-15 פרטים מכל מין, מתוך מחשבה לדלל בהמשך את הפחות-מוצלחים ולהגיע למרווחי נטיעה סופיים של 6x5 מ'. מקורם של שתילי העצים ששתלנו הוא זרעים- מה שתורם לשונות בין הפרטים.
בשנים האחרונות, בעיקר כדי להקטין תחרות על המים בין העצים, התחלנו בדילול עצים שהתפתחותם נעצרה. המשך התפתחותם של עצים בגידול "בעל", מותנה בשטח המחיה של שורשיהם, במילים אחרות, מרווחי העצים בבגרותם. אני חייבת להודות, שבדרך כלל, אין לנו אומץ לדלל עצים תקינים, ולכן כדאי להמליץ מראש על נטיעה "בעומד סופי". בחורשה בסתריה, דיללנו לסירוגין בעשור הראשון של החורשה, רק את עצי השקמה- שכולם התפתחו היטב- אך הצפיפות ביניהם הייתה גדולה.
בשנה האחרונה, קיבלנו רסק-עץ מהמועצה האזורית גזר, מתוך מטרה לפזר בתוך החורשה, כדי לשמור על רטיבות ולהקטין את התאדות המים מהקרקע, וכדי לדכא עשבייה.
לעצים צעירים- בשנתיים-שלוש הראשונות מומלץ לפזר מסביב לכל עץ (בקוטר של כ- 2 מטר, ובגובה של 20-15 ס"מ). בחורשות מבוססות, לאחר שמפסיקים להשקות בטבעת טפטפות, אנו מניחים ששורשי העצים מוצאים את המים בכל מרווח הקרקע שעומד לרשותם- עד שהם נתקלים בתחרות משורשי עצים שכנים- ואז מומלץ להגיע לחיפוי מלא של השטח. חשוב לשים לב, שמסביב לגזע העץ, באזור "צוואר השורש" יש לשמור על מקום נקי ללא חיפוי.
בנוסף, חיפוי כל שטח הקרקע ברסק עץ משפר את החדרת הגשמים לקרקע, וכך ניתן להגיע למצב של כמעט אפס נגר עילי מחוץ לחורשה.
מניסיוני בחורשות אלה ונוספות אחרות בסתריה, ובחלקות גינון במקומות שונים בארץ, אנו מעריכים, שהמינים בעלי סיכוי היותר גדול להתאים לאקלים הישראלי, דווקא עם השתנות האקלים- לרעה- ורצף הבצורות הוא לטובת המינים המקומיים, כלומר, מיני הבר. לא מוכרחים להיות אדוקים בבחירה, מומלץ לגוון ולשלב עם מינים "אקזוטיים" שיוסיפו פריחה בחודשי הקיץ, תוך שילוב מעודן, ועדיפות למיני הבר. אני חייבת להודות, שעם התבגרותנו, הצורך ל"אקזוטיות" מתמתן, תוך העדפה ל"אחריות", צניעות, אריכות שנים, קיימות.

להלן מיני העצים שאני ממליצה לטעת, לאור הניסיון והתצפית בחורשות בסתריה:

אלביציה צהובה
Albizia lebbeck

יש שונות גבוהה בין הפרטים השונים, חלקם משירים את העלים בחורף וחלק לא, בכולם נעשו גיזומים להרמת נוף, וכולם התפתחו לעצים מצלים, חלקם ממש רחבי-נוף.

אלה אטלנטית
Pistacia atlantica

כצפוי,  צמח בר, כל הפרטים שנשתלו  התפתחו  לאיטם לעצים.  קצב הצימוח איטי.

 אלה ארץ-ישראלית
Pistacia palaestina

כצפוי,  צמח בר, כל הפרטים שנשתלו  התפתחו  לשיחים גדולים.  בכולם נעשו גיזומים להרמת נוף, במטרה לקבל מופע של עצים קטנים.לעיתים מתקבלים צבעי שלכת.

 בוקיצה  נמוכה
Ulmus  pumila

התפתחו לעצים גדולים, יש להם תרומה חשובה לצל מיידי בחורשה, והשונות בין הפרטים השונים היא לא גדולה. נחשב למהיר צמיחה אך קצר-חיים, ולכן אני ממליצה לשלבו בנטיעה ליד עצי אלה, הגדלות לאט ומאריכות שנים, ובהמשך לדלל.

ברכיכיטון צפצפתי
Brachychiton populneum

כל העצים הראו עמידות יוצאת מהכלל, והעצים התפתחו למימדי עץ בדומה לאלו שמקבלים שקייה.

חאיה ניאסית
Khaya nyasica

העצים לא הגיעו למימדים גדולים כמו שמתקבל כאשר יש השקייה סדירה.

חרוב מצוי
Ceratonia siliqua

כצפוי,  צמח בר שהתפתח לעץ גדול בדומה לעץ מושקה. מקורו בזרעים, והעץ הוא נקבי ומייצר כל שנה פרות, להנאת המבקרים בחורשה.

מגלון אפריקאי
Harpephyllum caffrum

 התפתחו עצים גדולים, להם תרומה חשובה לצל. לעצי הנקבה פרות אכילים, ואין הבדל בעמידותם לעומת עצי הזכר.  שונות קטנה בין הפרטים.

מייש דרומי
Celtis australis

כצפוי,  צמח בר שהתפתחו  לעצים בגודל בינוני, את כולם עיצבנו וגזמנו  את הענפים בעלי זוויות חדות.

פיטולקה דו-ביתית
Phytolacca dioica

להפתעתנו, התפתח עץ  רחב-נוף ומרשים ביותר.

פיקוס השקמה
Ficus sycomorus

כצפוי,  התפתחו עצים  גדולים מאד, מרשימים  ורחבי-נוף. בעשור הראשון של החורשה, דיללנו לסירוגין,  עץ כן עץ לא, כי הצפיפות  ביניהם הייתה גדולה.

קליסטמון נאה
Callistemon speciosus

נשתלו כדי להוסיף צבע לחורשה, כל הפרטים התפתחו לשיחים גדולים, בחלקם עשינו גיזומים של הרמת נוף לקבל עצים קטנים. התפתחותם הייתה טובה מאד ופריחתם באביב מאד מרהיבה.

שלטית  אפריקנית 
Peltophorum africanum

מין לא נפוץ, התפתחו  לעצים  בגודל בינוני, תורמים לצל בחורשה, פריחה  באמצע הקיץ, מאד מומלץ.

אני מבקשת להודות לערן דוד ודרור ניסן שעזרו לי בהכנת הכתבה, והאירו את עיניי.