איברים דקורטיביים ותיאור כללי בשנת 1951 נשתלו בארבורטום באילנות ארבעה צמחים של אחד מהמינים בסוג, צרקוקרפוס טרסקיי. הצמחים באילנות שרדו את עשרות השנים הקשות והתפתחו לצמחים נאים, עמדו בבצורות שהיו לסרוגים במהלך השנים ונראה שהם צמחים שמומלץ לשתול בגן, בכל אזורי הארץ.

צרקוקרפוס טרסקיי הוא צמח נדיר, אנדמי- גדל בר אך ורק על האי קטלינה שמול חופי קליפורניה (במרחק שעה במעבורת מלוס אנג'לס), וגם שם, גדל בערוץ נחל אכזב אחד בלבד. הצמח נמצא בסכנת הכחדה, נמצא בספר הצמחים האדומים של ארצות הברית, ובטבע קיימת רק אוכלוסייה אחת המונה שמונה פרטים שלו. מאידך הוא נמצא במסחר במשתלות בקליפורניה, ונשתל שם בגנים. מין זה התגלה לראשונה בשנת 1897 ואז מנתה האוכלוסייה כ- 40 פרטים.  בשנת 1996 מנתה האוכלוסייה 6 פרטים בוגרים בלבד, ומין זה נחשב לאחד המינים הנדירים ביותר בארצות הברית.

צרקוקרפוס טרסקיי הוא עץ ירוק עד  מאריך שנים, הגדל ל^-8 מטר גובה, נוטה לפתח מספר גזעים, קליפת הגזע בצבע אפור-מתכתי. בגינון הוא מתפתח לשיח גדול, בגובה של 4-5 מטר בלבד, וברוחב דומה. העלים גילדניים, דמויי ביצה, אורך העלה 2.5-6 ס"מ, צבעם ירוק-כהה בחלק העליון  והם מכוסים בשערות אפורות וצפופות בחלקן התחתון, התורמים למגע צמרי ותכונה זו מבדילה את המין טרסקיי מהמינים האחרים בסוג. בארבורטום באילנות, השיחים נמוכים יותר, אולם יש לזכור את השנים הרבות שלא היה שם טיפול.

כאשר השיח פורח, הפרחים מופיעים באשכולות של 4-10 פרחים בכל אשכול, הפרח ללא עלי כותרת, לא בולט וכנראה מואבק ע"י הרוח. הפריחה באביב ובהמשכה נוצר הפרי המכיל זרע ובהמשכו מעין "זנב" דמוי נוצה, דומה לזרע מקור החסידה אולם עם זנב נוצתי - מאד אלגנטי, המעניק את המופע המיוחד והקישוטי.

בשנת 2013  מנהל משתלת קק"ל בגילת- פבלו צ'רקסקי, אסף לראשונה זרעים מצמחים אלו, ושתלנו מספר פרטים בחלקת האקלום במכון וולקני, צמחים נשתלו בגנים הבוטניים במקווה ישראל ובגבעת רם בירושלים. 

מתאים לשתילה בשמש מלאה או צל חלקי, בכל אזורי הארץ.

שימוש גנני צרקוקרפוס טרסקיי הוא צמח בעל מופע ים-תיכוני המתאים לשתילה בגן טבעי, בשיקום שטחים פתוחים, בגינון ציבורי ובשולי גן. ישתלב בחברת צמחים כמו אלת המסטיק, חרוב ואלון. ניתן לעצבו לעץ או לגזום ולעצבו כשיח.

מינים וזנים נוספים הסוג צרקוקרפוס כולל חמישה מינים של שיחים או עצים, שמוצאם במערב ארצות הברית וצפון מקסיקו, ושם הם גדלים בבית גידול דמוי החורש הים תיכוני שלנו, הנקרא Chaparral, ובבתי גידול חצי מדבריים. כל המינים מקבעים חנקן, ולפיכך יש להם יתרון בייצוב צמחי בשטחים פתוחים ובגינון בר-קיימא. נראה שלסוג יש פוטנציאל גידול בארץ, הן באזורים הים-תיכוניים, והן באזורים החצי מדבריים.

כתבה: סימה קגן