איברים דקורטיביים ותיאור כללי נוסף פיטוספורום מעוין, וותיק בארץ אך לא נפוץ ולא מוכר. הוא נשתל בחוות הנוי בשנת 1951 ומאז גדל שם בהצלחה. הוא גדל בהצלחה גם בגן הבוטני בגבעת רם בירושלים בחלקה האוסטרלית, וגם במשק שלי במושב סתריה. פיטוספורום מעוין מתפתח בארץ לעץ קטן ירוק־עד, בארץ מוצאו הוא נישא עד 30 מטר גובה. העץ מאריך שנים ואורך חיו 150-50 שנה. צמרת העץ צרה. גזע העץ חלק עד משועם בחלקו וצבעו אפור־לבנבן. העלווה ירוקת־עד, העלים קישוטיים, מסורגים או מרוכזים בקצות הענפים, העלה בצורת מעוין או יהלום, מה שהעניק למין את השם המדעי והעממי. שולי העלה משוננים שינון גס מאמצע העלה ועד ראשו כאשר השוליים לכוון הפטוטרת נשארים תמימים. צבעם ירוק־עשיר והם מבריקים. אורך העלה 12-8.6 ס"מ ורוחבו 7-3.5 ס"מ, פטוטרת העלה ארוכה 2.5-1.5 ס"מ. הפריחה חלה בסוף האביב, הפרחים מרובים, לבנים וריחניים ערוכים במכבדים מורכבים בקצות הענפים. הפריחה צופנית ומושכת דבורים, פרפרים וציפורים. בהמשך לפריחה נוצר פרי כדורי קטן אורכו 9-6 מ"מ בצבע תפוז, מרוכזים במכבדים צפופים. הפרי מבשיל בקיץ, מאד קישוטי ובולט על העץ במשך הקיץ עד הסתיו. בכל הלקט 3-2 זרעים בצבע שחור.

שימוש גנני העץ יגדל ברוב סוגי הקרקעות ובתנאי שתהיינה מנוקזות. גדל בטווח קרקעות החל ממעט חומציות ועד מאד בסיסיות. גדל בהצלחה בירושלים, לפיכך ניתן להסיק שאינו רגיש לקור בתנאי הארץ. לפי הספרות הוא נחשב לצמח חסכן במים לאחר התבססותו, אולם מניסיוני, תוספת מים תאיץ את גידולו, ותעצים את הפריחה ואני ממליצה על השקיה קבועה. למרות שבחוות הנוי עבר שנים רבות ללא תוספת השקיה, כדי לקבל מופע חיוני וחנטה טובה של פרי, מומלץ להשקות.
משתלב בגן כעץ בודד, שבזמן חנטת הפרי מושך תשומת לב רבה. הוא מתאים לשמש כעץ ברחוב צר, בכניסה לבית, לצד בניין או בפטיו בחצר. שורשיו אינם שטחיים ועל-כן יש חשש מופחת להרמת ריצופים סמוכים- בתנאי שמידות פתח העץ יתאימו לקוטר הגזע בבגרותו. כאשר שותלים בצפיפות, יכול לשמש כגדר גבוהה בין שכנים. מתאים לשתילה במיכל אותו ניתן להציב בכניסה לבית, ברחבת מרוצפת או על הגג.

ריבוי הריבוי הוא מזרעים. חייבים לאסוף זרעים טריים, וגם אז הנביטה איטית, ונמשכת כארבעה חודשים, בהם רק שליש מהזרעים נובטים.

מינים וזנים נוספים פיטוספורום יפני Pittosporum tobira הוא צמח גן ותיק, מאריך שנים, חסכן במים, מומלץ ונפוץ מאד בגינון בארץ, וכולל הזן המגוון.

כתבה: סימה קגן