איברים דקורטיביים ותיאור כללי הסוג ארמופילה כולל 260 מינים, ופרט למין אחד שמוצאו בניו זילנד, כל יתר המינים אנדמיים ליבשת אוסטרליה ולא ניתן למצוא אותם באופן טבעי במקומות אחרים על פני הגלובוס. אזור התפוצה הטבעי שלהם באוסטרליה הוא באזורים המדבריים של היבשת.

מופע המינים בסוג משתנה, מצמחים נמוכים ומשתרעים, דרך שיחים בינוניים ועד עצים קטנים. קיימת שונות גדולה בצורת העלווה בין המינים השונים, אולם במרביתם, העלים מכוסים שעווה או שערות אפורות, מה שמרמז על הפוטנציאל לעמידות ביובש. ואכן, הם נחשבים לצמחים חסכני מים, עמידים ביובש, בטמפ' גבוהות, ברוחות ויגדלו בהצלחה בקרקעות דלות, בתנאי שתהיינה מנוקזות. את הסוג מאפיין פרח צינורי, עשיר בצוף, שמושך דבורים וצופיות.

שיח גדול, המגיע ל־3 מטר גובה ויותר, ולרוחב דומה, בעל עלים צרים בצבע ירוק בהיר־רענן ופרחים בולטים המזכירים בצורתם פרחים ממשפחת הביגנוניים. הפרח דו־שיפתני, לשפה העליונה 4 אונות וצבען סגלגל, ואילו לשפה התחתונה שתי אונות בצבע לבן והן מנומרות בנקודות בצבע סגול. הפריחה מתחילה באביב, ואז השיח כולו מתמלא בפרחים קישוטיים הבולטים מאוד על רקע העלים הצרים. מופע שופע זה נמשך מספר שבועות. בהמשך, השיח ממשיך לפרוח מספר חודשים במשך הקיץ, בפריחה ספורדית.

ענפי השיח גדלים בצורה קשתית ולכן חשוב לעצב אותו כדי לא לקבל כדור צפוף של ענפים המונחים זה על זה ומשפשפים האחד את השני. אני ממליצה לעצב את השיח על מספר גזעים, את הענפונים הצדדיים בחלק הנמוך של השיח לגזום, ובכך לחדד את מופעי הגזע. בהמשך, מומלץ להרים את הנוף, אולם לשמור על המבנה הכדורי שנוצר בזכות הענפים הקשתיים, הנוטים כלפי מטה.

מכלוא בין־מיני זה, מתאים לשתילה בכל אזורי הארץ, בתנאי שמש מלאה.

שימוש גנני מומלץ לשתילה כצמח בודד במרכז הגן או בשולי הגן או בצדי דרכים.

ריבוי וגטטיבי, השרשת ייחורים בשולחן השרשה, במשך כל עונת הגידול.

כתבה סימה קגן, מינהל המחקר החקלאי