הסוג קלרודנדון היה שייך בעבר למשפחת הורבניים, ועבר למשפחת השפתניים בהתבססות על עבודות מולקולריות.
מוצא פפואה ניו-גינאה והפיליפינים
שנת אקלום 1996
מקור האקלום וגטטיבי הבאתי צמחים ממשתלה בפלורידה השיחים הראשונים נשתלו בארץ בגינון בעין גדי והתפתחו שם לשיחים מפוארים
גובה 5-3 מטר; קוטר 3-2 מטר
איברים דקורטיביים ותיאור כללי קלרודנדרון מרובע הוא שיח הגדל עד 5 מטר גובה. ענפי השיח כמעט מרובעים, העלים נגדיים, העלה פשוט, מלבני ומוארך, עוקץ העלה אורכו 8-3 ס"מ, וטרף העלה אורכו 25-15 ס"מ. החלק העליון של העלה, צבעו ירוק-כהה ואילו החלק התחתון שלו צבעו סגול. שולי העלה גליים. מופע העלווה הצבעונית מאד מיוחדת. בונוס לשיח היא הפריחה, מופיעה בקצות הענפים, תפרחת מכבדית גדולה, קוטרה 30-15 ס"מ, בכל תפרחת עשרות פרחים. צינור כותרת הפרח בצבע וורוד באורך 7 ס"מ, ו־5 האונות של הכותרת הן בצבע לבן. שפע הפריחה מאד בולט על השיח. הפריחה חלה בסוף החורף תחילת האביב. בארץ, בהמשך לפריחה אין חנטה של זרעים. השיח מתאים לשתילה בכל הארץ למעט אזור ההר. רגיש לטמפרטורת קפיאה, כאשר הטמפרטורה יורדת למינוס 2 מעלות צלסיוס העלווה ניזוקה, לעיתים רק העלים נושרים או שקצות הענפים מתייבשים. מומלץ לשתול בשמש מלאה כדי לקבל צבע חזק בעלווה ושפע פריחה. יגדל גם בתנאי צל למחצה. מומלץ להוסיף חומר אורגני כגון קומפוסט בבור השתילה. הצמח אינו חסכן במים ויש להשקות באופן סדיר. לצמח נטייה להתפשט מקני שורש. בארץ ההתפשטות מתונה ונשלטת, אולם באזורים הטרופיים בעולם הוא מתחדש באגרסיביות, כולל נביטה של זרעים (בארץ לא מייצר זרעים).
שימוש גנני מומלץ לשתילה בגן חופשי מקרה, כשיח או מעוצב כעץ קטן. במידה ורוצים לעצב כעץ קטן, מומלץ להשאיר גזע מוביל אחד או שניים ולגזום את כל הענפים הנוספים הגדלים מבית השורשים. כאשר מעוצב כעץ, וצמרת הצמח מעלינו, צבע הסגול של העלים בחלק התחתון של העלה בולט במיוחד. כאשר נשתל בשיחייה, אפשר להשאירו כשיח, עם מספר ענפי שלד. הצמח מתאים לשתילה במכל גדול, אפשר כשיח או כעץ קטן מעוצב. את המכל ניתן להציב בכניסה לבית או ברחבת הפטיו. היתרון במכל שניתן להעבירו למקום מוגן מקור, בחורף, ואין בעיה של התחדשות מקני שורש.
ריבוי ריבוי וגטטיבי של ייחורים למחצה, באביב ובקיץ, בשולחן השרשה.
מינים נוספים בארץ גדלים בהצלחה מינים רבים של קלרודנדון: אוגנדי, הדור, חלק, מזהיר, נאה, תומפסון, חלקם שיחים וחלקם מטפסים.
אקלמה וכתבה: סימה קגן