איברים דקורטיביים ותיאור כללי עץ בינוני עד גדול, נשיר-מותנה, בעל קצב צימוח בינוני, מאריך שנים. בבית גידולו הטבעי או באזורים הטרופים הוא גדל עד 30 מטר גובה ו־25 מטר רוחב. העץ בעל צמרת נוף צפופה, עגולה. בעל גזע מסוקס בצבע חום, ליבת העץ בצבע אדמדם־חום, לעיתים עם גוון סגלגל. הליבה מתפתחת רק בעצים בוגרים וגדולים. העלים מסורגים, מנוצים ל־40-20 עלעלים מוארכים ונגדיים שאורכם 1.8-1.2 ס״מ בלבד והם בצבע ירוק-אפרפר. בלילה העלים נסגרים כמו בצמח המימוסה או הקליאנדרה.

הפריחה באשכולות בקצות הענפים. הפרחים בלתי־נכונים, החפים צבעוניים ונושרים כשהפרח נפתח, הגביע בעל צינור צר ו־4 אונות צבעוניות ו־3 עלי הכותרת העליונים מרועפים. הפרחים מגיעים לקוטר של 2.5 ס"מ, צבעם צהוב חיוור ולהם עורקים אדומים. הפריחה חלה באביב ובקיץ. העץ מגיע לבגרות בגיל 6-5 שנים ורק אז יפרח לראשונה. בהמשך לפריחה נוצר הפרי, תרמיל מעוקם במקצת, בעל קליפה קשה וציפה בשרנית בצבע חום-חלוד, אורכו 15-7 ס"מ, בתוכו הזרעים. הוא דומה לפרי החרוב, גם הוא אכיל, טעמו מתוק-חמוץ והוא מבשיל בבתי גידול חמים, כמו תמרים, בסוף הקיץ. בעולם הוא משמש כעץ פרי. ציפת הפרי עשירה בוויטמין C, במינרלים ובקומפלקס ויטמין B. בנוסף, הפרחים ועלים צעירים משמשים למאכל בסלט או במרק, ועלים מיובשים משמשים לצביעה בצבע צהוב.

בבית גידולו הטבעי הוא גדל מגובה פני הים ועד 1,500 מטר מעל פני הים, באזורי סוואנה, נמצא באסוציאציה עם תילי טרמיטים, מעדיף בתי גידול חצי־מדבריים. גדל בהצלחה גם באזורי המונסון, היותר רטובים בתנאי שעדיין יש עונה ברורה-נפרדת יבשה. גדל בהצלחה בטמפרטורות גבוהות, ישרוד בטמפרטורות עד מינוס 3 מעלות צלסיוס (-3°c) כעץ צעיר רגיש לטמפרטורת קפיאה.

מתאים לשתילה במגוון קרקעות, כולל קרקעות מלוחות וגיריות. מעדיף קרקעות מנוקזות, עשירות בחומר אורגני, בתנאי שמש מלאה. לעץ מערכת שורשים נרחבת ועמוקה, מה שנותן לו עמידות מאד גבוהה לרוחות חזקות וליובש. נחשב לצמח חסכן במים ובעל דרישות אחזקה צנועות מאוד.

עץ נדיר בארץ, מצטיין ביישובי הערבה, עצים נשתלו בקיבוץ אילות, ביוטבתה, בצופר ועוד ישובים לפני עשרות שנים ומהווים היום בערבה כעצי השלד המצילים החשובים ביותר. בערבה האקלים חם מאד ויבש. בגן הבוטני מקווה ישראל גדל עץ מפואר, מתקרב לגיל 100, עבר ארועי קרה, ונראה איתן. גם בגן האקלום במכון ויצמן גדל תמרינד כבר עשרות שנים, וגם שם הוא נראה איתן. בשנת 2011 נטענו במכון וולקני, בחורשת ה־90 ובגינון במושב סתריה, עצי תמרינד הודי שהתפתחו לעצים מפוארים, פורחים ומניבים פרי. לא ברור מדוע נמנענו לטעת עצי תמרינד באזור השפלה.  אני ממליצה לשתול עצי תמרינד בכל אזורי הארץ למעט באזור ההר ובנישות החשופות לקרות.

שימוש גנני מתאים לנטיעה כעץ צל, עץ רחוב בערבה, בשפלה ובכל מקום שאינו חשוף לארועי קרה מתמשכים.  בצדי דרכים, בחורשות ובפארקים. העץ מעמיק שורש ולכן לא מרים ריצוף. בכל מקום שיישתל מומלץ לשמור על מרחק שתילה של כ־10 מטר בין העצים או ממבנה, כדי לאפשר לעץ מרחב מחייה. בהמלצת שמוליק שמואל מקיבוץ אילות, העץ לא מתאים להישתל בחצרות בתים פרטיים בגלל מסת הנשירה של העלים בשלכת.

ריבוי בזרעים. הזרעים שומרים על חיוניות במשך שנים רבות. לפני הנבטה מומלץ להשרות במים רותחים ל־24 שעות, להנביט בורמיקוליט, בטמפרטורה של 21 מעלות צלסיוס, ותוך 50-40 ימים, כ־90% מהזרעים ינבטו. מומלץ להעתיק לעציצים סמוך לנביטה היות והנבט מצמיח שורש עמוק.

מינים נוספים: מין יחיד בסוג

כתבה סימה קגן