איברים דקורטיביים ותיאור כללי

עצים וותיקים מאד בארץ, העצים הראשונים ממין זה נטעו בשנת 1938 בגן הבוטני מקווה ישראל ובשנת 1952 נשתלו בגן הבוטני בחוות הנוי. בגן הבוטני בטכניון מין זה ניטע ע״י זאב נווה וכנראה שנמצא בגנים נוספים, מאידך כיום אינו מופץ במשתלות. אולי כי גדל לאט יחסית, וכדאי לשקול לשתול אותו יותר, יחד עם המין הנוסף, שוטיה קצרת שיבולת. כל העצים שהוזכרו כאן עדיין במצב מעולה והם מפארים את הגנים בהם ניטעו.

העץ ירוק־עד הגדל לגובה של עד 12 מטר. בעל נוף רחב מאד, מתפשט ומעוגל, עשוי להגיע גם ל־15 מטר היקף. קליפת הגזע חלקה, אפורה עמומה עד חומה אדמדמה. ענפי השלד בעלי אופי מתפתל, אידאלי לעץ בפארק ולילדים שיתפסו עליו. בגן הבוטני חוות הנוי הוא עוצב במיוחד תוך הבלטה של ענפי השלד המתפתלים וילדים מטפסים עליהם. 

הענפים הצעירים קירחים עד מכוסים בשערות קצרות. העלים ירוקים מבריקים, מורכבים מנוצים. לי הם מזכירים עלים של עצי חרוב ולכן נראה לי שהעץ ישתלב היטב בגן ים־תיכוני. 

העלים מורכבים מ־3–5 זוגות עלעלים, נגדיים, יושבים, אליפטיים מוארכים עד דמויי ביצה הפוכים; אורכם 6.5-3.5 ס״מ ורוחבם 2.5-1.2 ס״מ. עלעל הקצה מעוגל עד חד, א־סימטרי; העלעלים העליונים הם הגדולים ביותר. 

התפרחת מכבד מסיים או צדדי, פתוח יחסית. הפרחים בצבע ורוד חיוור. עלי הגביע בצבע חום־אדמדם, דמוי עור; צינור הגביע קצר מאוד עם מעט שערות; אונות הגביע 4. עלי הכותרת 5, בעלי עורקים, בצורת אזמל הפוך. הם מופיעים בתפרחות מסועפות, על ענפים מעוצים בוגרים, מתחת לעלווה, לפיכך הם לא ממש בולטים. 

הפריחה חלה באביב ותחילת הקיץ. הפרחים בהירים בהרבה מאלה של המינים האחרים: ורודים עד לבנבנים ולא אדומים ארגמניים. הם עשירים בצוף. ציפורים ודבורים נמשכות אל הצוף, הפרחים מושכים גם חרקים כגון צרעות, נמלים, חיפושיות וזבובים, אשר בתורם מושכים ציפורים וזוחלים.

לאחר הפריחה מתפתחים תרמילי זרעים מעוצים, שטוחים. הפרי תרמיל פחוס, רחב־ביצתי עד מוארך, בצבע חום בהיר, באורך 5–14 ס״מ וברוחב 3–4.5 ס״מ. הזרעים חומים בהירים, באורך 11–14 מ״מ, ברוחב 7.5–10 מ״מ ובעובי 5–7 מ״מ, ובבסיסם ארִיל גדול (aril) בצבע צהוב.

לתרמילים יש, ככל הנראה, טעם עפיץ, אך קופים אוכלים את הזרעים. לזרעים אריל (arils) בשרני והוא בעל תכולת שמן גבוהה, ולכן הם אטרקטיביים מאוד לציפורים.

הזרעים אכילים, ובעבר שימשו למאכל הן בקרב עמי אפריקה הילידים והן בקרב המתיישבים והחקלאים האירופים. התרמילים נאספו כשהיו ירוקים ולאחר מכן נקלו. למעשה, הזרעים היו מתבשלים באדים בתוך התרמילים. לאחר מכן הוציאו אותם ואכלו אותם.

בבית גידולו הטבעי הוא גדל בתת סוואנה יבשה של דרום אפריקה (Bushveld). לעיתים קרובות במדרונות סלעיים, וכן בסבך, ביערות סבך ובשולי יערות ירוקי עד.

שימוש גנני

עץ צל רחב, מתאים לשתילה בתנאי שמש מלאה, בקרקע עמוקה ומנוקזת היטב, יגדל בהצלחה במגוון קרקעות. יש להשקות היטב בחודשי הקיץ. עם התבססות העץ, ניתן להפחית את ההשקיה, ובהמשך יגדל גם ללא תוספת השקיה. העץ עמיד לקרה עד לטמפרטורה של מינוס כ־5- מעלות צלזיוס.

עץ חובה לשתילה בגנים גדולים, חורשות ופארקים.

ריבוי

בזרעים. כדי לזרז את הנביטה ולשפר את שיעור הנביטה. ניתן להשרות בכמות קטנה של מים כמעט רותחים (יש להיזהר שלא לבשל אותם!), ולאחר מכן להשרות אותם במשך 12–24 שעות במים חמימים. בשלב זה הזרעים אמורים לספוח מים ולהתנפח. אם הם לא התנפחו, יש לחרוץ בזהירות חריץ קטן בקליפת הזרע, תוך הקפדה שלא לפגוע בעובר, ולהשרות אותם במשך 12 שעות נוספות לפני הזריעה.

את הזרעים שטופלו יש לזרוע במגשי זריעה, במקום מוצל למחצה. הנביטה אמורה להתרחש בתוך כמה שבועות. כאשר השתילים מגיעים לשלב של שני עלים, יש להפריד ולהעביר אותם למכלים נפרדים, תוך הקפדה רבה שלא לפגוע בשורש השיפודי (tap-root), שהוא רגיש מאוד.

בתחילה יש לשמור את השתילים בצל חלקי, ולאחר מכן להרגיל אותם בהדרגה לתנאי חוץ ולחשיפה רבה יותר לאור. חשוב להקפיד שהצמחים הצעירים לעולם לא יתייבשו לחלוטין.

מינים וזנים נוספים

בסוג 4 מינים, כולם מוצאם באפריקה. Schotia afra - שוטיה אפרה, גדלה בקק״ל גילת. Schotia capitata, לא קיימת בארץ. ו־ Schotia brachypetala - שוטיה קצרת-כותרת בסוף שנות ה־90 נשתלו במשתלת קק״ל בגילת שלושה מינים של שוטיה מזרעים שהבאתי מדרא״פ מהגן הבוטני בקירסטנבוש.