איברים דקורטיביים ותיאור כללי

עץ ירוק עד נמרץ, הוא ניטע במספר עיירות וערים בדרום אפריקה באופן נרחב כעץ רחוב, בזכות נופו הצפוף ועליו המשתפלים מעט והוא נחשב כעץ צל טוב בגינה.

העץ גדל, לגובה של עד 10 מטר, הגזע הראשי נקי וישר, הקליפה חלקה כשהעץ צעיר, ובהתבגרותו היא נעשית מחוספסת ובעלת צבע אפור עד חום כהה. הענפים קמורים ומתעקלים כלפי מעלה, והעלים צפופים בקצותיהם, כך שהם יוצרים נוף עבה וצפוף בחלקו העליון של העץ.

העלים מבריקים, ירוקים כהים ומבריקים מאוד, מנוצים ובעלי עלעלים דמויי מגל, ולעיתים משולבים ביניהם גם עלים אדומים בודדים. אורכם 15–30 ס״מ, מורכבים מ־8 עד 16 עלעלים. העלעל הקודקודי דמוי אזמל; העלעלים הצדדיים דמויי מגל באופן בולט ולעיתים קרובות בעלי כנפיים בין העלעלים העליונים. כל עלעל בוגר, באורך 2.5–5 ס״מ וברוחב 1.3–2.5 ס״מ. צבעו ירוק כהה בצדו העליון וירוק עמום בצדו התחתון. כשהעלים צעירים הם ירוקים בהירים; עלים זקנים לעיתים הופכים לאדומים עזים לפני נשירתם. כאשר מועכים את העלים, הם מפיצים ריח עדין המזכיר טרפנטין.

בכל חודשי הצמיחה, מופיעים פרחים קטנים בשפע, בעלי 4–5 עלי כותרת, בצבע קרמי עד צהוב ירקרק. הפרחים ערוכים באשכולות מסועפים ורפויים, היוצאים מחיקי העלים. הפרחים חבויים בתוך העלווה הצפופה שבקצות הענפים. לעיתים נדרשת התבוננות מקרוב כדי להבחין בהם בכלל.

הספרות המקצועית מציינת ״פרחי זכר ופרחי נקבה מצויים על עצים נפרדים״.

לאחר שנים של תצפיות וחיפוש אחר עץ בעל פריחה זכרית, אני מציינת: הרפיפילום הוא עץ חד־ביתי ולכל העצים פריחה זכרית ונקבית, וכל העצים חונטים פרות. החיפוש אחר פרטים זכריים נבע מהרצון לרבות עצים שאינם מייצרים פרות הנופלים למדרכה או לרחבה מרוצפת ומהווים מטרד.

הפרחים מואבקים על ידי דבורים, הנמשכות לכמויות הנדיבות של אבקה וצוף שהם מספקים. בשעות הבוקר המוקדמות, העצים ממש ״רועשים״ ועשרות דבורים נמצאים על הפריחה. צמח צופני ומאד חשוב לדבוראים.

לאחר ההאבקה מתפתחים מן הפרחים אשכולות משתלשלים של פירות מוארכים, שאורכם עד 2.5 ס״מ, הנקראים בית גלעין. זהו פרי המכיל זרע יחיד בתוך מעטה בשרני. השכבה החיצונית הדקה של ציפת הפרי מקיפה גלעין קשה שבתוכו נמצא זרע פחוס, דמוי כליה. הציפה אכילה, אך טעמה מעט חמצמץ, בדומה לדובדבן חמוץ. אף שכמות הציפה קטנה מכדי שהפרי יהווה חטיף משביע, ניתן להשתמש בו להכנת ריבות וג׳לי טעימים, וכן יינות קלים.

הפירות מבשילים במשך חודשי הקיץ והסתיו ואז משתנה צבע הפרי לאדום עז ויפהפה. הפירות הבשלים נאכלים על ידי ציפורים אבל גם נופלים לרצפה ומהווים מטרד גדול על רחבות מרוצפות ומדרכות.

גדל בהצלחה בכל אזורי הארץ. גדל בגן הבוטני בגבעת רם. מתאים לשתילה בתנאי שמש מלאה.

מתאים למגוון רחב של קרקעות, כולל קרקעות דלות. מצליח גם בקרקעות יבשות. מעדיף קרקעות עמוקות. באזורים שבהם הקרקע דלה או רדודה, הוא נוטה לפתח שורשים שטחיים העלולים להרים את הריצוף. העץ חסכן במים, בעל קצב צימוח מהיר, ומגיב היטב לגיזום חידוש.

בקליפורניה ניטעו עצי הרפיפילום בהיקף נרחב, הם ניטעו לראשונה בסנטה ברברה בסוף המאה ה־19 כעצי נוי, בעיקר בגינות פרטיות; ובשנות ה־50 החלו לשתול אותם גם בשטחים ציבוריים, כעצי רחוב וכעצי פארק.

הרפיפילום אפריקאי הוא מין אנדמי ליערות החוף של דרום אפריקה המזרחית, ומשתרע צפונה עד מוזמביק וזימבבואה. הוא גדל בעיקר בבתי גידול לחים הסמוכים לנהרות ולנחלים, והוא אחד מעצי היער הילידיים הגדולים ביותר בדרום אפריקה; בטבע הוא עשוי להגיע לגובה של יותר מ־30 מטר.

בבית גידולו הטבעי יש לו שימושים רבים. ברפואה האבוריג׳ינית המסורתית מכינים מן הקליפה תכשירים לטיפול במחלות עור, נקעים, שברים בעצמות ושיתוק. ניתן לעבד את הקליפה ולהפיק ממנה צבע בגוון סגול ורדרד עד ורוד. העץ משמש כחומר גלם כללי לבנייה, להכנת קורות, רהיטים וגדרות, לגילופים יפים וכן כחומר בעירה.

שימוש גנני

ממליצה לשתול אותו כעץ צל בחורשות ופארקים, ובגינות גדולות, להקפיד לא לשתול סמוך לרחבה מרוצפת. הפרי המבשיל נופל בכמויות ומהווה מטרד.

ריבוי

ניתן להרבות אותו בקלות מזרעים או מייחורים. לאחר השריית הזרעים במשך יום, יש לקרצף אותם כדי להסיר את כל שאריות הציפה. יש לכסות את הזרעים בשכבה דקה של תערובת שתילה; הם אמורים לנבוט בתוך שבוע עד שבועיים, שיעורי הנביטה עלולים להיות נמוכים.

בריבוי וגטטיבי, יש להניח לייחורים להתייבש במשך יום לפני הכנסתם לשולחן השרשה, ולטבול בהורמון השרשה.

כתבה: סימה קגן