איברים דקורטיביים ותיאור כללי אקרוקרפוס מילני הוא עץ נשיר, גבוה בעל קצב גידול נמרץ, נישא בבית גידולו הטבעי ל־60-30 מטר גובה. בארץ, עצים בני 20 שנה התפתחו ל^-20 מטר ונראה שזה גובהם הסופי. גם בדרום קליפורניה הוא גדל בגינון ו־ 20 מטר גובהו הסופי. העץ בעל גזע זקוף וחלק, ורק בשליש העליון של העץ מפתח ענפי צד. קליפת הגזע בצבע אפור בהיר. בבסיס הגזע הוא מפתח "לוח תמיכה" - plank buttresses בדומה לעצים טרופים אחרים כמו צייבה מחומשת. השורש שיפודי וגדל לעומק, נמצא מעמיק עד 4.5 מטר בעומק הקרקע. למרות ששייך למשפחת הקטניות, שורשי העץ אינם קושרים חנקן. העלים מנוצים פעמיים, אורך העלה 30 ס"מ, מנוצים ל־4-3 עלעלים והם מנוצים ל^-6-5 זוגות עלעלים מאורכים , כל עלעל אורכו 10-7 ס"מ. בעת הלבלוב, צבע העלעלים אדום המעניק לעץ מופע ססגוני. הפריחה חלה באביב, כשהעץ ללא עלים. התפרחות צפופות, מופיעות בקצות הענפים, אורכן 20 ס"מ, אורך הפרח כ^-12 ס"מ. חפי הפרח ירוקים, הפריחה בצבע אדום- תפוז, דמוית מברשת, עשירה ונוטפת צוף. בעת הפריחה, עשרות דררות מכסות את העץ, ואוכלות ברעבתנות את הפריחה, גם דבורים אוספות צוף. בהמשך לפריחה נוצר הפרי, תרמיל שטוח בצבע חום ובתוכו 18-10 זרעים חומים. העצה קשה וחזקה. העלים של עץ מזכירים את העלים של עצי מילה ומכאן שם המין. זהו מין יחיד בסוג.

בבית גידולו הטבעי הוא גדל למרגלות ההרים, במקומות פתוחים באזורים טרופיים. נחשב לעץ חלוץ, ורגיש לקרה. מעדיף קרקעות עמוקות אבל מצליח גם בקרקעות רדודות. בהודו, קניה ואוגנדה הוא נשתל במטעי תה וקפה, כדי להצל על המטע. בטנזניה נשתל כמשבר רוח. מצטיין בנטיעה למטרות ייעור-מחדש בשטחים חשופים. העלים משמשים לחיפוי וכך מעשירים ומטייבים את הקרקע.

העץ גדל בהצלחה בגינון בסנטה-ברברה, קליפורניה כבר מעל 40 שנה, ועמיד ל־0 מעלות צלסיוס. בארץ נשתלו השתילים הראשונים בשנת 1995 בקיבוץ בית השיטה, הקיבוץ של לארי, באותה שנה אני קיבלתי ממנו עץ שגדל מאז בגינתי בסתריה, בהצלחה. במכון וולקני נשתלו 6 עצים בגינון ונשתל גם במקומות נוספים בארץ. נראה שהעץ עמיד לחורפים שלנו ולא ראינו נזקי קור. מומלץ להשקות השקיות עומק בשנים הראשונות להתבססות, ולהשקות באופן סדיר בהמשך.

שימוש גנני מתאים לשתילה כעץ רחוב, בשדרות, כעץ צל בגנים גדולים, בפארקים.

ריבוי הריבוי נעשה בזרעים, וכל העצים בארץ מניבים זרעים אותם ניתן לאסוף. מומלץ לאפסן זרעים בטמפרטורה נמוכה, מאידך נמצא כי זרעים נבטו גם לאחר שאוחסנו במשך שבע שנים בטמפרטורת החדר.

סימה קגן, מינהל המחקר החקלאי