גזע: נפוח, אדיר- מונומנטלי, פיסולי. ענפים עבים, קצרים וחסונים מסתעפים מהגזע והם דומים למערכת השורשים, מה שהעניק לעץ את הכינוי- "העץ המהופך", "מבולבל"- the upside-down tree ולזה האגדה מספרת שאלוהים כעס על עצי הבאובב, עקר אותם ואז שתל אותם בחזרה במהופך, עם השורשים למעלה. גזע העץ מכוסה בקליפה עבה בצבע חום אפרפר, בדרך כלל חלקה, אולם לעיתים הקליפה מקופלת בצורות שונות ומעניקה לגזע מראה עתיק ימים. לקליפת הגזע תחושה של שעם. בעצים עתיקים, קוטר הגזע יכול להגיע ל־25 מטר! מרכז הגזע למעשה נרקב והופך לחלול, ומשמש לאגירת מי-גשם.

עלווה: העלים מורכבים כעין כף יד בעלי 7-5 עלעלים מאורכים ומחודדים היוצאים מנקודה אחת. יש שונות רבה בגודל העלה בין העצים. בארץ הם נושרים בחורף ומלבלבים באביב עם התחממות הטמפרטורה. בבית גידולו הטבעי נשירת העלים חלה בעונה היבשה.

פריחה: בקיץ במשך כחודשיים. הפרחים גדולים, בצבע לבן, במרכז הפרח אבקנים רבים, עד 1,600 אבקנים  והם בעלי ריח מתוק. קוטר הפרח 20-10 ס"מ, תלויים ברפיון על עוקצי גבעול ארוכים, באורך 90-15 ס"מ, שמוט כלפי מטה. פקע הפרח נפתח בשעות אחר־הצהריים ונושר בתוך 24 שעות מהפתיחה לאחר שצבעו הפך לחום ואז הוא מפיץ ריח לא נעים. בזמן הפריחה, בלילה חלה האבקה על ידי עטלפי־פרות. זו דוגמה להתאמה של הפרח למאביק, פרח לבן נראה היטב בלילה כשהעטלפים פעילים, והפרח שמוט כלפי מטה מה שמאפשר לעטלף להאביק אותו תוך כדי איסוף הנקטר. בארץ הפריחה חלה כשהעץ מכוסה עלים, בבית גידולו הטבעי הפריחה חלה עם או בלי עלים, בעונה הרטובה או היבשה. קיימת שונות גדולה בין האוכלוסיות.

פרי: גדול, דמוי ביצה, מעוצה ושעיר, מכוסה בשערות בצבע חום־צהבהב. אורכו 30-10 ס"מ. קליפת הפרי מעוצה ופנים הפרי מכיל זרעים רבים, קשים דמויי כליה בצבע שחור, מכוסים באבקה בצבע לבן־מלוכלך עשירה בוויטמין C, ומשמשת להכנת משקה בטעם לימונדה.

תנאי גידול: מתאים לשתילה בתנאי שמש מלאה, בבתי גידול חופשיים מקרה. מתאים למגוון סוגי קרקע ובלבד שתהיה מנוקזת. רגיש למים עומדים. עם התבגרותו העץ חסכן במים.

שימוש גנני: עץ ענק, אדיר, מונומנטלי. מתאים לגנים גדולים ונרחבים, כעץ מיוחד. עצים ראשונים נשתלו בארץ בשנת 1960 בקיבוץ עין־גדי, ליד חדר האוכל ובהמשך בכל שטחי הקיבוץ. הם התפתחו לעצים מרשימים, ומבקרים רבים מגיעים לעין־גדי, בשביל לראות אותם. בחצבה שבערבה, נשתלו בתחילת שנות ה־2000, כעצי שדרה, וכיום ניתן להתרשם משדרה יוצאת דופן זו. בשנים האחרונות החלו לטעת במקומות נוספים בארץ, במקומות ללא קרה.

הערות: עצי באובב יכולים לחיות למעלה מ־3,000 שנה. העצים שורדים יובש, אש וטרמיטים ויכולים לגדל מחדש את הגזע, אם הוא מתרוקן. נחשב באפריקה כצמח מאכל מסורתי, וכל חלקי העץ אכילים. את העלים הצעירים מבשלים ואוכלים. הזרעים אכילים בשלמותם או טחונים לקמח ומשמשים כאבקת אפיה, או כזרעים קלויים משמשים כתחליף לקפה. גם השורשים מתאימים לבישול ולאכילה, ונבטים מתאימים לאכילה, מיד לאחר הנביטה. העץ יכול לספק מזון, מים ומחסה.

מינים נוספים: בסוג אדנסוניה 8 מינים, 6 מינים אנדמיים למדגסקר, וכולם בסכנת הכחדה, מין אחד מוצאו באוסטרליה והמין הזה שהוא הנפוץ ביותר ואוקלם בכל העולם, כולל מדגסקר, לשם הובא לפני מאות שנים ע"י סוחרים ערבים. בשנת 2015 הבאתי לארץ ממדגסקר זרעים של 3 מינים, והם נשתלו ביער הולנד באילת, ובחורשת ה־90 במכון וולקני. התפתחותם איטית וטובה ונראה מבטיח.

ריבוי: מזרעים. מפצחים את הפרי הבשל, שוטפים את האבקה ואוספים את הזרעים לכלי עם מים רותחים ונותנים להם להתקרר במים בהשריה למשך 24 שעות. חריץ בקליפת הזרע משפרת ומקצרת את משך ההנבטה. מנביטים במצע הנבטה המכיל שליש חול. מכסים בגובה חצי ס"מ, ומניחים במקום חמים ומוצל ושומרים על לחות קבועה של המצע. הנביטה אמורה להתרחש תוך 3-1 חודשים. הנבטים רגישים להתמוטטות מפטריות. מועד מיטבי להנבטה הוא באביב ובקיץ.

כתבה: סימה קגן