משפחה: תותיים (Moraceae)
מוצא: דרום-מזרח אסיה

עץ צל ירוק־עד הגדל בקצב צימוח מהיר עד 18-12 מטר גובה ו־ 25-10 מטר רוחב. מהעצים הנפוצים בארץ ובעולם.

העלים ירוקים מבריקים, גילדנים מסורגים על הענף. צבעם ירוק-כהה. בחיקי העלים מתפתחות תפרחות הקרויות פגות. בתוך הפגה מוסתרים הפרחים. בתוף הפגה פרחים נקביים משני טיפוסים, בעלי עמוד עלי קצר, ובעלי עמוד עלי ארוך. מאביק פגת הפיקוס השדרות היא צרעה זעירה בשם Odontoffrogatia galili שגודלה מ"מ בודדים. נקבות הצרעות חודרות אל תוך הפגה דרך פיה ושם הן מאביקות את הפרחים הנקביים בעלי עמוד העלי הארוך, באבקה שהביאו איתן. לתוך השחלות של הפרחים בעלי עמוד העלי הקצר הן מטילות את הביצים. יש התאמה בין אורך צינור ההטלה של הצרעה לאורך עמוד העלי כך שחלק מהפרחים בפגה יפתחו זרעים ובאחרים תתפתחנה צרעות. בשלב הבא מבשילים הפרחים הזכריים שבפגה ובאותו זמן יוצאות הצרעות שגדלו בתוך שחלות הפרחים לחלל הפגה. הזכרים, המגיחים ראשונים, מפרים את הנקבות בתוך שחלות הולדתן. הנקבות המופרות יוצאות גם הן לחלל הפגה, טוענות אבקה מהפרחים הזכריים ולאחר מכן עוזבות את הפגה. אלה יחסי סימביוזה מיוחדים בין עצי הפיקוס לצרעה שבמסגרתם הצרעות אוספות אבקה בכדי להאביק את הפרחים. בהמשך הפגה גדלה, משנה את צבעה מירוק לוורוד, לאדום ולבסוף לשחור. הפגה כולה מתפתחת לפרי עסיסי מדומה ובה אגוזיות. בכל אגוזית זרע אחד.

זהו עץ חסון ולא מפונק,  גדל על מגוון קרקע שונים, אך רגיש למליחות גבוהה ולגיר. גדל בהצלחה בתנאי חום או קור ורגיש רק לקור עז.

פיקוס שדרות ראשון הובא לארץ בתחילת המאה ה־20 ונשתל במקומות רבים בשדרות ובגינות נוי ציבוריות. במשך כ־40 שנה הפגות היו נושרות בשלב הראשון של גידולן, עוד בהיותן בגודל 2 מ"מ, כשהן יבשות וקשות. העץ לא הבשיל פגות עסיסיות ולא עש הזרעים. רק בשנות ה־70 החלו להופיע כמויות גודלות של פגות עסיסיות ורכות שלכלכו את סביבתן בצבעי סגול שחור ויצרו על המדרכות שכבת פירות נרקבים. מאז פיקוס השדרות נחשב לעץ מלכלך, ותושבים רבים החלו בכריתה לא חוקית שלו.