לסוג שיטה יש בעולם כ־1,200 מינים, באזורים טרופיים וסובטרופיים. כמחצית מהמינים מצויים באוסטרליה, כמחצית באמריקה הטרופית ו־129 מהמינים נפוצים באפריקה. לפי זהרי קיימות בסוג שתי קבוצות בשני מרכזי התפתחות. קבוצה אחת באפריקה ובאמריקה הטרופית , והקבוצה השנייה באוסטרליה.
Acacia xanthophloea אלו שמוצאם באפריקה הם בעלי קוצים, תופעה המאפיינת צומח סוואנה וערבות מדרום לחוג הסרטן הטרופי. לשיטים ממוצא אוסטרלי יש נטייה להפוך לפולשניים, נחשבים כקצרי חיים, כגון שיטה כחלחלה ושיטת ויקטוריה שהיום אסורות לנטיעות. עצי שיטה, כסוג במשפחת הקטניות, מקבע חנקן בשורשים, מתפתח היטב גם בקרקעות דלות ותורם לפוריות הקרקע. בארץ גדלים באופן טבעי שיטים שמרכזם באפריקה, ארבעת מיני הבר הגדלים בישראל הם: שיטה סלילנית , הסוכך ושיטת הנגב הנפוצים בנגב, ושיטה מלבינה, נפוצה במקוטע בחבל הים־תיכוני. מוצא השיטים בישראל הוא סודני. שיטת הנגב עמידה בפני קור, ולכן היא שולטת ברמות הגבוהות, שיטה סלילנית נפוצה בערבה ושיטת הסוכך מוגבלת לאזורים חמים בעמק הערבה. שלושת מיני השיטה הגדלים במדבר נפוצים בתחום משקעים 50-150 מ"מ בשנה. שיטה מלבינה גדלה רק במקומות בהם כמות המשקעים עולה על 350 מ"מ. זהו המין היחיד הגדל גם באגן הים התיכון, בארץ כמעט ואינה עושה פרות. נוסף על מיני הבר נפוצים מאד בשטחים פתוחים שיטת המשוכות שמוצאה ממרכז אמריקה, והיא נטעה שגובל-תוחם מסביב לפרדסים ושטחים חקלאיים.
הסוג שיטה מצטיין בעמידות ליובש וביכולת עצים אלו לקבע חנקן ועל ידי כך לשפר את פוריות הקרקע. אחד המינים הבולטים בכושר העמידות לתנאי יובש הוא שיטה צהובת- גזע (Vachellia xanthophloea). למרות שבית הגידול שלו בארץ מוצאו באפריקה הוא בערוצי נחל, קרוב לביצות ובאזורי הצפה, באזורים בהם מי-תהום גבוהים. הוא עמיד ליובש ויכול לשרוד תקופות יובש ארוכות. שם המין xanthophloea, פרושו ביוונית- גזע צהוב וזה מתאר את תכונת העץ. השם העממי Fever tree- פירושו גורם קדחת, נובע מנוכחות העץ גם באזורים מוצפים-ביצתיים, בהם התושבים חלו במלריה, והמתיישבים האירופיים הראשונים באפריקה חשבו, בטעות, שהמלריה- קדחת הביצות נגרמה ע"י שיטה צהובת־גזע, מה שידוע היום, נגרם ע"י יתוש.
Acacia xanthophloea שיטה צהובת- גזע היא עץ קוצני, נשיר מותנה, גדל בקצב מהיר לגובה של 10-25 מטר, בארץ גובהו כ־10 מטר בלבד, הן בגינון והן בייעור. בתנאי גידול מיטביים, יגדל בקצב ממוצע של 1.5 מטר לשנה. בעל גזע זקוף וגבוה, קליפת הגזע בולטת בצבע ירוק-צהוב, מכוסה באבקה צהובה. על הגזע יש קוצים, שעם השנים הם נושרים. הגזע של העץ הוא החלק הקישוטי והמבדיל אותו ממיני שיטה אחרים. הצימוח של העץ זקוף, ורק בחלקו העליון צמרת העץ מתרחבת לנוף סוככני ושטוח למדי. העלים מנוצים פעמיים, צבעם ירוק-בהיר. הפרחים ערוכים בקרקפות כדוריות בצבע קרם-לבנבן ולפעמים צהבהב-לבנבן, צופנים, ריחניים והפריחה חלה באביב.
ייחודו של מין זה הוא כאמור הגזע הירוק-צהוב ,המכוסה באבקה. בעל עצה קשה ולפיכך לא שביר, מאידך, בעל מערכת שורשים שטחית ולכן עלול להתהפך.
מתאים לשתילה בשמש מלאה, בכל סוגי הקרקע. יגדל בכל אזורי הארץ, עמיד לטמפרטורות גבוהות ונמוכות עד מינוס -5°C. מצטיין במיוחד באזורים היבשים, בניר עוז גדל ללא תוספת השקיה, בחלקות ייעור של קק"ל במשמר הנגב ונבטים, גדל בהצלחה Acacia xanthophloea כבר שנים ללא תוספת השקיה. בגינון, העץ נהנה מהשקיה סדירה. שתול בגינון בקיבוץ עין-גדי ומצטיין במופעו. גדל בהצלחה בארבורטום אילנות, כאשר במשך שנים לא קיבל תוספת השקיה. נשתל לפני כ־15 שנה ברחובות, ביוזמת הרצל רבה- שהיה אז מנהל מחלקת הגינון. עשרות עצים נשתלו בצד הדרך בשדרת מנחם בגין, הכביש העוקף המזרחי של רחובות. מופע העצים שם מעורר הערצה. את העצים הוא קיבל מפבלו, מנהל משתלת קק"ל בגילת.
מתאים לשמש כעץ רחוב בעיר ובכפר. למרות הקוצים על הגזע, מומלץ לנטיעה, כמו מיני כוריזיה. מתאים לחורשות, לצידי דרכים, וכעץ ראווה בגן.
הריבוי מזרעים. כיום רק משתלות קק"ל מייצרות שתילים של מין זה, מזרעים הנאספים מהעצים באילנות. מומלץ לשתול בגן באביב.