משפחה: זיתיים (Oleaceae)
מוצא: אירופה, אסיה ומזרח אגן הים התיכון

עץ נשיר הגדל בר בארץ בעיקר בצפון, במקומות ספורים בלבד במקורות הירדן ובגולן. התפוצה העולמית משתרעת בארצות המזרח התיכון, מהים התיכון ועד פרס. בסוג 70 מינים, הגדלים בעיקר באזורים ממוזגים צפוניים.

עץ גבוה של גדות נחלים. גדל עד 10 מטר גובה ו־6 מטר רוחב בקצב צמיחה בינוני. הגזע ירוק בצעירותו, והופך לאפור עם התבגרותו, קליפת הגזע סדוקה ומסוקסקת. עם התבגרותו, לעיתים פנים הגזע רקוב וחלול.

העלים נגדיים, והם מורכבים מ־3–4 זוגות עלעלים דמויי אזמל ועלעל אחד לא-זוגי בקצה, העלעל הקיצוני גדול בהרבה מכולם. העלעלים משוננים בשפת העלה. יש שונות רבה בעלים. בחורף העץ נשיר, היא פורחת בעודה בשלכת, בדצמבר–ינואר. הפרחים ירוקים, חסרי כותרת וגביע, אינם בולטים, מואבקי רוח. הפרי חד-כנפית: יש בו זרע אחד בלבד, העטוף בכנף קרומית פחוסה רחבה, המקנה לו כושר תעופה כלשהו, להפצה בטווח מוגבל.
נפוץ למדי בגינון, עמיד לתנאי קרקע קשים עמיד לחוסר ניקוז. רגיש לקרקעות יבשות. מתאים לשתילה בחורשה, כעץ צל, בודד, או על יד מקווה מים. בעל עצה קשה.

 קיים זן "גן הורדים" שהיא סלקציה שנבחרה בגן הורדים בירושלים ומקובל להרכיב אותה על זריע המשמש ככנה.